חינוך הוא ללא ספק אחד מאבני הבניין המהותיות ביותר של החברה הישראליתבפרט, ושל כל חברה אנושית בכלל. החינוך שאנחנו מעניקים לדור הצעיר בבתי הספר, וגםלדור הבוגר יותר במסגרת האקדמיה, הוא מה שמגדיר הלכה למעשה את רמת ההשכלה בחברה,ולכן גם את רמת הערכים, המוסר והפיתוח האינטלקטואלי של אזרחי המדינה.
מסיבות אלו, חשוב מאוד להיות עם האצבע על הדופק, ולבחון באופן שוטףותמידי את מצבו של החינוך בארץ. בישראל של שנת 2010, קיים הרבה מקום לביקורת בונהולשיפורים מהותיים בתחום החינוך כולו – החל מהחינוך לגיל הרך וכלה במוסדות האקדמיההישראלית.
תופעה מוכרת מאוד בארץ מאז ומתמיד, אשר התחזקה בעשרות השנים האחרונות,היא בריחת המוחות בקרב חברי האקדמיה, וזליגה הולכת וגוברת של סטודנטים ישראליםצעירים אשר מעדיפים לימודים בחו"ל על פני לימודים בארץ. תופעה זו נובעת ממספר סיבות– תנאי הקבלה במקצועות מסוימים בארץ, המוניטין הנלווה למוסדות בחו"ל לעומת אלושבארץ ועוד. יותר מכל, מעידה תופעה זו על חוסר האטרקטיביות של לימודים בארץ בעינייותר ויותר צעירים, ובעיקר בקרב דוקטורים ומדענים אשר אינם מקבלים כאן תנאיםותקציבי מחקר סבירים.
הממשלה מנסה אמנם לשנות את המצב הזה מזה מספר שנים, אך יתכן כי מאמציהמתמקדים במקומות הלא נכונים. קיים צורך מהותי בהפניית תקציבי ענק למוסדות האקדמיההשונים, על מנת לשמור על רמתם המקצועית, להעלותה וכך למשוך חזרה לארץ את טובימוחותינו אשר היגרו למוסדות אקדמאיים בחו"ל.
מלבד להגדלת התקציבים, יתכן כי קיים צורך מהותי בביצוע שינוי מקיף באופןבו מתנהלים מוסדות שונים להשכלה גבוהה בארץ, ובפרט בתנאי הקבלה במקצועות מסוימים(דוגמת רפואה או ווטרינריה), אשר הופכים את למידת המקצועות הללו בארץ לפחות או יותרבלתי אפשרית עבור רובם המכריע של הסטודנטים, אשר פשוט פונים ללימודים בחו"ל.
באופן דומה למצבה הבעייתי של האקדמיה בארץ, גם בתי הספר היסודייםוהתיכוניים סובלים מקשיים עצומים וממחסור חמור בתקציבים, אשר מביא ישירות להורדתרמת החינוך בארץ. ייתכן והטיפול במצב השורר במוסדות אלו אף חשוב ודחוף יותר מאשרהטיפול באקדמיה, שכן חינוך הגיל הצעיר הוא הבסיס לכל מה שיקרה עם דור זה בעתיד.
בכל מקרה, על מדינת ישראל להעלות את הרפורמה במערכת החינוך כולה לראשסדר העדיפויות הלאומי. הדרך לשגשוג חברתי, כלכלי ומדיני, ללא ספק מתחילה במערכתהחינוך במדינה.