על הריונה של רבקה אמנו נאמר: "וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ, וַתֹּאמֶר אִם-כֵּן לָמָּה זֶּה אָנֹכִי; וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת-יְהוָה. וַיֹּאמֶר יְהוָה לָהּ, שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר." (בראשית כה, כב-כג)
תיאור זה מביא את תמצית המאבק בין יעקב ועֵשָו מאז ועד היום. מאבק בין שני ארכיטיפים, שני כוחות - פיזי ורוחני - שמתקיימות ביניהם זיקה ותלות. ואומר רש"י: "'ולאום מלאום יאמץ' - לא ישוו בגדולה. כשזה קם זה נופל..."
אם ניתן היה להפריד בין יצחק וישמעאל, שאמנם נולדו מאב אחד אך לא מאותה האם, ולשלח את ישמעאל כפי שדרשה שרה ברוח הקודש, הרי שיעקב ועֵשָו הם תאומים, בניהם של יצחק ורבקה הגדלים בכרס אחת ובהריון אחד.
רבו הפירושים על אותה התרוצצות משונה שחשה רבקה בקרבה (רבקה-קרבה בהיפוך אותיות), 'ורבותינו דרשו: לשון ריצה. כשהייתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר, יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי עכו"ם, עֵשָו מפרכס לצאת.'
ורבקה נבוכה ונסערת מהדואליות המתקיימת
בקרבה: "למה זה אנוכי"? היא תוהה.
כוחות אלה, המכונים יעקב ועֵשָו, הם ככוחות הנפש המצויים בכל אחת ואחד מאיתנו.
הם תאומים, עוד מבטן הם קשורים. כוחו של היצר הטוב מול כוחו של היצר הרע. מאבק נתון בין שני כוחות אלה הניטעים בנו מהריון, מזמן התהוותנו, וכמו תאומים הם נוכחים במציאות חיינו ונפשנו. כך קבע בורא עולם.
עֵשָו הוא "איש יודע צייד, איש שדה", איש טבע וכוחו הוא כוח החומר. ויעקב "איש תם יושב אוהלים". כוחו הוא הכוח הרוחני.
את כוח עֵשָו איננו צריכים לפתח. עֵשָו עשוי, מושלם. הוא שלם מראשית הופעתו. זהו כוח המשיכה שיש בנו לעולם הזה, ליופיו, לתאוותיו ולפיתויו. כוח יעקב הוא כוח פנימי, המצריך פיתוח, התחכמות ויוזמה.
"בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו", מדי יום אנחנו שבים ומתוודעים לנוכחות עֵשָו ולנוכחות יעקב בתוכנו.
המאבק ביניהם אמור לבנות אותנו, ולהפוך אותנו לשלמים יותר ולמושלמים. חיזוק הכוח הרוחני שלנו וההתגברות על פתויי החומר והעולם הזה בונים בנו איכויות שלא הינו זוכים להם לולא המאבק ולולא הבחירה המתחדשת בכל יום.
"ורב יעבוד צעיר". עֵשָו יוצא ראשון, הוא הבכור ונקרא 'רב'. היצר הרע זקן יותר וותיק מהיצר הטוב שנקרא 'צעיר'. רק בגיל שלוש עשרה זוכה האדם להצטרפות היצר הטוב לתבנית נפשו.
משימת חיינו היא לאפשר ליעקב שבנו לעקוב, כלומר לעקוף את היצר הרע, להגיע למצב של "ויעקבני זה פעמיים" ולהשיג את הבכורה. זהו קניין שנעשה מתוך השתדלות, מאמץ ועבודה על המידות. לכן, את עֵשָו, שלא כמו את עמלק, אין אנחנו אמורים להשמיד. כי כוח עֵשָו, הוא כוח חיוני, הוא כוח ה'טבע' שאותו אנחנו אמורים לכפוף לשירות הכוח הרוחני שבנו.
היהודי השלם חי בנוכחות מלאה בעולם הזה. הוא מצווה ליהנות ממנו, לברך על יופיו ולהתענג על הבריאה. היהודי השלם מכוח ניצחון יעקב על עֵשָו, זוכה להשרות את הכוח הרוחני בעולם, וזוכה לשמו, 'ישראל'.
עוד מאמרים ניתן למצוא ביומן השבועי לנשים : 077-5253532 או באתר: www.bnotya.co.il