ישנם מספר מוטיבים העומדים מאחורי ההחלטה לבצע חילופי זוגות. חלק מהמוטיבים השכיחים הם: שעמום וחוסר מנוחה, צורך בהתנסויות חדשות, עייפות מלבגוד בסודיות, צורך בהעלאת האגו, הגבלת בלעדיות חיי הנישואין, אמצעי ליישב נישואים כושלים ורצון לקיים יותר יחסי מין ממה שהשותפה מעניקה. באופן כללי, ישנם שני גורמים שמשמעותיים בלקבוע האם האישה כן או לא תשתתף בפעילות חילופי זוגות פעם נוספת: תפיסת קשר הנישואין שלה והחוויה הסובייקטיבית האישית שלה, כאשר הראשון חשוב יותר בשלבים המוקדמים של הפיכה לסווינגר. לאחר שהיא כבר אינה מרגישה שום איום ליציבות הנישואין שלה, היא מתחילה לקשור דגש גדול יותר ליציבות הנישואין שלה ( Varni, 1974). בסך הכול, במידה והמפגש הראשון לא היה טראומטי מדי, המפגש השני בדרך כלל מוכיח עצמו כמהנה יותר בייחוד במסיבות חילופי זוגות מכיוון שהם כעת יודעים למה לצפות ולכן יכולים להיות רגועים ולהשתחרר.
כאשר זוג לבסוף מחליטים להשתתף במסיבת חילופי זוגות, הם בדרך כלל עוברים את טקס הסווינג הראשון. טקס זה בדרך כלל מכיל מפגש בין שני הזוגות, שבמהלכו הם מדברים, והזוג המנוסה עונה על כל שאלה שעולה ומפיג אי אלו ומפיג אי אלו פחדים שעשויים להיות לסווינגרים "המתחילים". בדרך כלל קיימת פעילות מינית במהלך מפגש ראשון זה(Bartell, 1970: Varni, 1974). במידה והם מחליטים להשתתף, נקבע זמן ומקום לביצוע חילופי זוגות. כאשר הם עוסקים בסווינגינג, הזוג המנוסה פחות או יותר מפתה את הסווינגרים "המתחילים" (Bartell, 1970). האפקט העיקרי שיש לסווינג הראשון הוא להוריד את רמת החרדה שלהסווינגרים החדשים, והמנוסים הרבה פעמים מוכיחים עצמם כמחלישי רושם בכל מה שקשור לציפיות הרעיה (Varni, 1974).
על פי Palsons, סווינגרים שמבצעים חילופי זוגות עוברים דרך מגוון שלבים. בהתחלה הם אינם יוצרים קשרים ממושכים ונוטים לעבור מקשר לקשר (זוגות אחדים מעולם לא יוצאים מהשלב הזה). האינטרס שלהם הוא קודם כל סקס, והם אינם מעוניינים בשום סוג של מעורבות רגשית. טוען כי אישיות שטחית וקנאה הן האחראיות להתמקדות הזו בסקס. למרות שה-Palsons מסכימים לכך שקנאה יכולה לגרום למעבר בין זוגות (couple hopping), הם טוענים כי אנשים בדרך כלל ייצרו קשרי חילופי זוגות יותר ממושכים לאחר שהסקרנות שלהם בסקס יהיה מסופק. לאחר שלב זה ישנו שלב שבו מתרחשת הסלקטיביות, ומושם דגש על אבחנה ועל מילוי צרכי השותף/פה. ישנה יותר התחשבות לאדם האחר כאינדיבידואל, ולא כחפץ מיני. אלו הנמצאים בשלב המעבר בין זוגות מסתכלים בחשדנות על זוגות הנמצאים קרוב לכניסתם לשלב הסלקטיביות (Bell, 1971). במידה ושני זוגות ממשיכים לעסוק בפעילות חילופי זוגות אחד עם השני, הם מכונים כזוגות "היוצאים קבוע" וזוגות אחרים נמנעים מהם, עקב כך שהזוגות האחרים יימנעו ויתרחקו מהסתבכות רגשית. ה( –O’Neills (1970 מרגישים שישנם ארבעה שלבים. השלב הראשון דומה לשלב של ה-Palsons: פרק זמן של התעניינות רבה, סקרנות, התלהבות והשתתפות בסווינגינג. תגובה לחוויות שליליות, שעמום והתפכחות מאשליה גורמים למידת ההשתתפות לרדת במהלך השלב השני. בשלב השלישי, המוכחות במפגשי חילופי זוגות הופכת למוסדרת והסלקטיביות הינה חשובה. השלב האחרון מאופיין בהשתתפות בלתי רצופה או נדירה: אנשים הרבה פעמים נושרים ועוזבים את סצינת חילופי הזוגות.
מספר חוקרים חילקו את הסווינגרים שלהם לסוגים מסוימים. הדיכוטומיה השכיחה ביותר היא זו של אוטופי וחובבני, מונחים שהוצגו על ידי(Symonds (1971. סווינגרים אוטופיים, לפי Symonds, הם: "קשת רחבה שלאנשים המאמינים בבחירה חופשית, דחייה של מערכת שתי המפלגות, חילופי זוגות רק שלהבט אחד בסגנון החיים הניסיוני, ניידים, מחפשים, מבחינה גיאוגראפית ומבחינות אחרת, הסווינגינג השתלב עם סגנון החיים הכללי, כשהרבה פעמים קיים הרצון להיות מזוהה עם משרה מסוימת, גישות רדיקאליות כלפי גידול ילדים, גמישים, ומרפים מההסדרים המיניים עם חברים, כאשר הגבול הוא שקשרים חיצוניים אינם מפריעים לחיי היומיום הרגילים עם חבר(בן זוג)(Ramey, 1972). מכל הסיבות הללו חילופי זוגות נהיה טרנד לוהט בישראל.