בשורות הבאות ננסה להסביר על "קצה מזלג", מהם עקרונות היסוד העומדים בבסיסו של ביטוח רכב; נניח שרכשת רכב חדש והוצאת סכום של 120,000 ₪. תתחדש. למרביתנו סכום בסדר גודל שכזה, אינו כסף קטן ואנו נדרשים לעבוד לא מעט על מנת לגייסו. מה יקרה אם ייגנב הרכב? הכסף שחסכנו ירד לטמיון ולמעשה הפסדנו את כל הסכום. כמובן, אנו נפנה למשטרה ונדווח שרכבנו נגנב, אבל מה הסיכוי שהמשטרה תחזיר לנו את הרכב? לא משהו שניתן לסמוך עליו...
מרבית בני האדם הם "שונאי סיכון" וככאלה אנו מנסים ליצור מנגנונים שונים על מנת למזער את הסיכוי שיתרחש נזק. קיים איזון מסוים בין הסיכון שאנו מוכנים לקחת על עצמנו לבין הסכום שאנו מוכנים לשלם על מנת להימנע ממנו. אם תשאל בעל רכב ששוויו 120,000 ₪ מה עדיף – להוציא סכום גדול באופן חד פעמי ולא צפוי אחת לעשרים שנה בשל גניבת הרכב או לחילופין, לשלם בכל שנה 5% מאותו סכום ואז בהתרחש הגניבה יקבל רכב חדש ללא תשלום, מה לדעתך תהיה התשובה? לעומת זאת, בעל רכב זול יחסית, נניח ששוויו אינו עולה על 10,000 ₪, יעדיף אולי שלא לרכוש ביטוח מקיף לרכב, שכן נזק של 10,000 ₪ אינו מצדיק מבחינתו רכישת ביטוח מקיף, אלא ביטוח צד ג' בלבד.
בשל היות מרבית בני האדם "שונאי סיכון", אנו מוכנים לשלם אף חלק גבוה יותר מהסתברות התרחשות הנזק, דהיינו אף למעלה מאותם 5% שהם הסתברות התרחשות הגניבה. זהו עניין הקשור לשקט נפשי ולהרגשת ביטחון - לישון בשקט בלילה מבלי לחשוש שיגנבו לי את הרכב שווה כסף לא? הסכום העודף שאנו משלמים זהו הרווח של חברת הביטוח.
חברת הביטוח היא גוף כלכלי אשר עובד על "מספרים גדולים". אם קניתי רכב והסבירות שיגנבו לי אותו השנה היא 1/20, אומרים שהסכום שאהיה מוכן לשלם עבור ביטוח הוא 1/20 משווי הרכב + תוספת עבור השקט הנפשי = שנאת הסיכון שלי. בסופו של יום אני לא יודע בוודאות אם יגנבו לי את הרכב או לא, אני יכול רק לקוות... לעומתנו, חברת הביטוח יודעת, באופן כמעט וודאי, כמה כלי רכב מאלו שמבוטחים אצלה יגנבו.
אם מבחינת אדם פרטי התרחשות גניבת מכוניתו היא בהסתברות של 1/20, הרי שמבחינת חברת הביטוח, כמעט בוודאות, יגנבו 5 מכונית על כל 100 מכוניות המבוטחות אצלה. לכן, לדוגמה אם חברת הביטוח מבטחת 100 מכוניות שהעלות של כל אחת מהן היא 120,000 שקלים, הרי ש 5 מכוניות יגנבו כמעט בוודאות, והדבר יצריך את חברת הביטוח לשלם למבוטחים סכום כולל של 600,000 ₪. את הסכום הזה גובה החברה מכל 100 בעלי המכוניות המבוטחות אצלה. כך, כל אחד מהמבוטחים ישלם סכום של 6,000 ₪ בשנה, שהם פרמיית הביטוח. דבר זה נקרא למעשה "פיזור נזק" - במקום שאדם אחד ישא במלא הנזק של 120,000 ₪ הנזק מתפזר בין מספר פרטים, כך שכל אחד משלם 6,000 ₪, בין אם רכבו נגנב ובין אם לאו.
עתה, לאחר שרכשנו ביטוח מקיף לרכב, למעשה אם תיגנב המכונית נקבל מחברת הביטוח את שווי הרכב שבוטח. יוצא שהעברנו לחברת הביטוח את האחריות לערך הרכוש. אז למה שלא נפקיר את הרכב? נשאיר את המכונית עם המפתחות בפנים והחלונות פתוחים? חברות הביטוח דואגות למנגנונים שונים שיתמרצו אותנו לשמור על המכונית. מנגנון אחד הוא ההשתתפות העצמית, במידה שתיגנב המכונית נאלץ לשלם סכום מסוים מכיסנו, כך גם אנו נפגע כלכלית במקרה של גניבה ועל כן נמנע מלהפקירה. מנגנון נוסף הוא מכשולים למיניהם מפני גניבה כגון: איתורן, אזעקה, קוד התנעה, דרישה להפרדת פנל מערכת הסטריאו וכו'. כל אלו מסייעים לחברת הביטוח בהפחתת הסיכוי לגניבה ושמירה על כספה.
כמובן, קיימים גורמים נוספים המשפיעים על מחיר הביטוח, מלבד אלו המצוינים לעיל. גורמים נוספים אלו יכולים להיות הוצאות משפטיות של חברת הביטוח, הוצאות בגין חקירות שחברת הביטוח מנהלת וכו'. ניתן לסכם בפשטות ולומר, כי הכול מחושב!