בחן את עצמך:
בשיעורי אנגלית בתיכון:
1)הקשבתי למורה והשתתפתי בשיעור
2)ישבתי בשורה האחרונה ודיברתי עם חבר/ה
3)בכלל לא נכנסתי לשיעורי אנגלית
מתוך כל חוקי הדקדוק באנגלית שלמדתי בתיכון אני זוכר/ת:
1)כמעט את כל החוקים
2)את רוב החוקים אך לא את חוקי ה-perfect
3)גם אז לא הבנתי את כל החוקים...
המורה שלי לאנגלית
1)מורה טוב-מורה לחיים
2)לא השאיר/ה עלי שום רושם מיוחד
3)הוא/היא הסיבה לכך שהיום האנגלית שלי היא לא משהו...
גם מי שהצטיין בתיכון באנגלית, ובחר בתשובה מס' 1 לכל השאלות, לא בהכרח יכול לשוחח באנגלית על כל נושא ובביטחון. עצוב לחשוב שלאחר כל כך הרבה שעות לימודי אנגלית מכיתה ג' ועד י"ב, ולאחר מבחנים, שינון, תרגול, זיעה... עדין רוב הישראלים לא מרוצים מרמת השליטה שלהם באנגלית. היריעה קצרה מלנתח את השיטה הלא יעילה בה מלמדים אנגלית בתיכון. כל הסבר כזה יכלול לבטח את הכיתות הגדולות וההטרוגניות, השיעורים היבשים, הלימוד בע"פ, משקל היתר הניתן לדקדוק, המשקל המועט מידי הניתן לדיבור, כוח האדם המלמד, הקצב האחיד שאינו נותן מענה לצרכים מיוחדים... כל אלה משפיעים לרעה ולעיתים אף משניאים את האנגלית על הישראלים. אבל יש גם חדשות טובות – אף פעם לא מאוחר מידי.
אז איך לומדים אנגלית אחרת? איך לומדים לדבר בביטחון גם אם חסרה מילה פה ושם? איך מתגברים על הפחד מטעויות? איך שורדים טיסה לחול, שדה תעופה, בית מלון, מצליחים בראיון עבודה באנגלית, ולוקחים חלק פעיל בארוחת ערב עם דוברי אנגלית? איך מתחילים לאהוב אנגלית?
1)חפשו קורס החושף את התלמיד לסביבה דוברת אנגלית, ולמבטאים שונים.
2)חפשו קורס שמתאים עצמו לחיי היום יום, לא למצבים תיאורטיים. קורס שיאפשר לכם להתנסות בסיטואציות אמיתיות. קורס פרקטי שבו מהרגע הראשון תתחילו לדבר אנגלית.
3)חפשו קורס שמתאים את קצב הלימודים ליכולתו של כל תלמיד באופן ספציפי.
4)חפשו שיטת לימוד עם הוכחות והתחייבות להצלחה, שמצליחה במשך שנים גם בתרבויות שונות, ועבור גילאים שונים.
5)חפשו קורס אנגלית שאינו מפריע לסדר היום הרגיל שלכם, אלא מתאים עצמו לסדר היום של התלמיד. קורס עם מערכת שעות גמישה.
6)ועוד משהו קטן, אך לא פחות חשוב: חפשו קורס שנראה לכם מהנה, כיפי, חוויתי, חפשו אנשים "כמוכם" בקורס, חפשו חיוכים על פני התלמידים, חפשו מקום בו אתם רואים אנשים שחיים ונושמים אנגלית...אם מצאתם- כנראה שהגעתם למקום הנכון.