המקום שבו אנו צודקים/יהודה עמיחי
מן המקום שבו אנו צודקים
לא יצמחו לעולם
פרחים באביב.
המקום שבו אנו צודקים
הוא קשה ורמוס
כמו חצר.
אבל ספקות ואהבות עושים
את העולם לתחוח
כמו חפרפרת,כמו חריש.
ולחישה תשמע במקום
שבו היה הבית
אשר נחרב.
אל תהיה צודק-תהיה חכם.כמה נכון.
כשאנחנו ממהרים להתגרש ללא מחשבה שנייה מסיבות לכאורה מוצדקות:הוא בגד בי,היא לא מנקה מספיק את הבית וסיבות יותר רציניות- אנחנו צריכים לחשוב פעמיים.
להחריב בית שבו יש זוגיות וילדים, זה לא רק המעשה של הפרידה .מה שאנחנו מתחילים כגירוש יש לו השלכות לחיינו ולחיי ילדינו ונכדנו .
הרצון להוכיח עד כמה אנחנו צודקים יותר מהבן זוג שאנו עוזבים כה גדול,עד כי רובנו חוטאים בהוצאת כל הזבל כדי להוכיח בצורה הכי כואבת למה התחתנו עם "זבל"
פעם שמעתי רב אומר לבעל שדיבר רעות על אשתו שרצה לגרשה :אתה קיבלת אישה לפי מה שמגיע לך ולפי ערכך.נדם הבעל והבין...
אבל כמובן לא הפסיק.
כמה קל להיות צודק ולהרוס. כל המרירות הזו.כל הרעל נשפך והילדים באמצע סופגים,בוכים והמומים...הם יזכרו לנו את זה אח"כ ויעשו לנו את המוות...נרוץ אתם לפסיכולוגים ,הם יהפכו לאלימים,הם יפסיקו ללמוד...
כשאנחנו הורסים בית כדאי לעשות זאת ברוך.לפחות לסיים יפה.להיות פחות צודק...אבל בונה יותר...
מה לעשות שפרץ של רגשות לא מוכרים,טינה,כעסים מציפים את הבית כסופת טורנדו עזה...
הלחישה שתעלה תגיע בתום הקרב...כאילו- כי הוא לא ייתם...בהפוגות של בין לבין...כשמתחת לשכבות הצדק עולה הספק...ואולי היינו יכולים לפעול אחרת...ואולי היינו יכולים להלחם בצורה יותר הוגנת...ואולי...
הרי פעם אהבנו...
זכרו להרוס זה קל.להיות צודק זה מרגיש לנו חזק...אבל בשורה התחתונה כולנו יוצאים מפסידים ובגדול.