ישנה הסכמה כללית בקהילה הרפואית, שלמטופלים טיפול מנואלי יש יתרון לטיפול בילדים. אחד המקרים העיקריים המדאיגים ברפואה האוסטאופתית הוא הגבלת טווח התנועה של חוליה אחת או יותר. מעבר להשפעה שיש לזה על תיפקוד עמוד השדרה, ה"בריאות" של כל חוליה משפיעה על אזורים אחרים בגוף. התיפקוד של מערכת העצבים, כלי הדם, הנשימה, הלב, אברי המין, דרכי השתן ומערכת העיכול יכולים להיות מושפעים ע"י חוליה שיש לה קשר אנטומי ביומכני או עצבי למערכות אלה.
ניקח לדוגמא את חוליה L1, היא מומקמת בחלק העליון של הגב התחתון - בדיוק מתחת לכלוב הצלעות. העצבים שיוצאים מL1- מעצבבים את מפרק הירך ושריריו, שרירי הבטן, המעי הגס, הרחם לאישה הפרוסטטה לגבר, הכליות, שופכן השתן, לימפה ומרכז כלי הדם של הרקמות האלה. אם L1 תאבד את יכולתה להסתובב, להתכופף או להמתח הדבר ישפיע על העצבים שיוצאים ממנה ותהיה לזה השפעה שלילית על בריאות הרקמות והאיברים שהם מעוצבבים ממנה. באופן כללי אין כאב או סימפטום אחר והילד או ההורים לא מודעים לפגיעה שקיימת. אולם לאחר תקופה ארוכה בין מספר שבועות למספר שנים ההשפעה של השינוי בעיצבוב תבוא לידי ביטוי, ואז הנזק הוא בלתי הפיך.
מבחינה אנטומית, השריר העיקרי לשאיפה, הסרעפת, שרירי עמוד השדרה האחרים וחלק מריקמת החיבור של הבטן והכליות, כל אלה מתחברים לחוליה L1. כל שינוי בתנוחת המנוחה של חוליהL1 משפיע על רפיון או טונוס רקמות אלה, מה שמשפיע על תיפקודן. גם שינוי זה לא בא לידי ביטוי מיידית אלא לאחר שהנזק הוא בלתי הפיך. בנוסף, בגלל ירידת טווח התנועה של ,L1 אחת מהחוליות השכנות לה, T12 (אשר צמודה לL1- מלמעלה) או L2 (אשר צמודה ל-L1 מלמטה) יעבדו יותר קשה על מנת להשלים את התפקוד הלקוי של L1. מצב זה נקראcompensation . והוא מגביר את הסיכון לניוון חוליות אלה.
קשר דומה קיים בין כל חוליה, ולכן רפואת האוסטאופטיה עוזרת למנוע או לפחות להפחית תיפקוד לקוי של איברים, חריגות של רקמות והגבלות ביומכניות. מטבע הדברים רפואת האוסטאופטיה עוזרת רבות למבוגרים, אולם השיפורים שרואים אצל ילדים הם גדולים יותר ומשמעותיים יותר.