הורים רבים מגלים דעתם במהלך חייהם, כי ברצונם להעביר את הזכויות במשק החקלאי למי מילדיהם אולם בפועל אינם עושים את הפעולות המשפטיות הנדרשות לביצוע העברת הזכויות בנחלה, בהתאם להוראות הסכם החכירה, על מנת לתרגם את רצונם הלכה למעשה. מציאות זו, פותחת פתח בפני בתי המשפט בנסיון לתת פרשנות לרצונם של ההורים, ככל שזו מתיישבת עם הוראות החוק.
הבנות, הסכמים פנים משפחתיים, וחוסר נעימות, מונעים פעמים רבות או דוחים את הגשת התביעה לבית המשפט לבירור הסכסוך, מתוך רצון להימנע מעימותים בתוך התא המשפחתי אשר עשויים להביא לפגיעה ביחסים בין האחים. כך, קרה בפסק דין שניתן ביום 8.6.10, בבית משפט לענייני משפחה בנצרת, הורים אשר החזיקו במשק חקלאי במסגרת הסכם חכירה (הרשום בלשכת המקרקעין) שנחתם בשנות ה- 40 בין קק"ל לבין בעלי הנחלה, מינו את בנם כבן ממשיך בנחלה בהתאם לנוהג שהיה קיים באגודה, הבן אכן נרשם כחבר אגודה לפני כ- 30 שנה התגורר במשק טיפל בהוריו אולם מעבר לרישום זה, לא בוצעה כל העברת זכויות ל- "בן הממשיך" ולא נתנה כל התחייבות כלפי הבן הממשיך, כנהוג במושבים בהם הסוכנות צד להסכם המשבצת.
הבן הממשיך החזיק והפעיל את המשק במשך עשרות שנים גם לאחר פטירת ההורים, ובחלוף כ- 30 שנה "נזכרו" אחיו להגיש כנגדו תביעה לפיצוי כספי ולדמי שימוש ראויים בגין השימוש שנעשה בנחלה ע"י הבן הממשיך, במשך השנים.
הבן הממשיך אכן הוגדר ע"י בית המשפט כמי שראוי ומסוגל להפעיל את המשק כמשק חקלאי, בהתאם לאמור בסעיף 114 לחוק הירושה, אולם כידוע, הכתרתו של אחד היורשים כראוי ומסוגל להפעיל את המשק, אין בכך כדי לשלול מיתר האחים לקבל את שיעור הפיצוי המגיע להם עפ"י חוק ממי שהוכרז כראוי ומסוגל להפעיל את המשק.
בית המשפט קבע, כי על פי הנסיבות המתוארות בפסק הדין, יתר האחים היורשים ויתרו על זכותם לפיצוי, חלקם של היורשים במסגרת הסכמים משפחתיים וחלקם בשל זניחת הזכות במהלך השנים הרבות, בהם נמנעו מלהתנגד לאחזקת המשק ולניהולו ע"י הבן הממשיך, ולנשיאתו בעול אחזקת המשק ותשלום חובותיו.
בית המשפט ממשיך ואומר, כי גם אם יתר אחיו של הבן הממשיך לא ויתרו ובמהלך השנים המתינו, חיכו וציפו לקבל את שיעור הפיצוי המגיע להם עפ"י חוק מהבן הממשיך:
"הרי שזכותם לקבל את אותו פיצוי עפ"י סעיף 114, אינה נמשכת לעד משהיא נתגבשה עם פטירת האב..... על התובעים היה לתבוע זכות זו, לכל המאוחר, תוך 7 שנים ממועד פטירת המנוח ומשלא עשו כן, הרי שתביעתם זו התיישנה".
לאור העובדה, כי הבן הממשיך קיבל לידיו את החזקה במשק לפני עשרות שנים, הוא בעצם מימש את זכותו להיות היורש שמוכן ומסוגל להפעיל את המשק לפני שנים רבות, וכל רצונו כיום לעגן את זכויותיו ברישום. כאשר מבחינת יתר היורשים החל מרוץ ההתיישנות כבר לפני עשרות שנים, לאחר פטירת אחרון ההורים.
בית המשפט לא מתעלם מהעובדה שהיורש – הבן הממשיך (המוכן ומסוגל לקיים את המשק), עושה זאת במשך עשרות שנים בידיעת אחיו היורשים, בהסכמתם וללא התנגדות אקטיבית מצידם שכן אילו התנגדו האחים, היו פונים מזמן לערכאות לקבלת זכויותיהם, ולכן, התנהגותם של יתר היורשים במשך עשרות שנים, גרמה לבן הממשיך להסתמך על ההסכמה המשפחתית, לפיה הוא יקבל את מלוא הזכויות בנחלה, להשקיע בנחלה, להפעילה ולשאת בחובותיה במשך עשרות שנים.
אילו דרישת האחים היורשים היתה מועלית בזמן, כי אז ברי, כי בפני הבן הממשיך היתה ניצבת האפשרות להמשיך ולהחזיק במשק ולפצות את יתר אחיו היורשים באופן שווה או האפשרות למכור את המשק ולהתחלק בתמורה באופן שווה בשווה בין כל האחים.
השיהוי שדבק בהתנהגות האחים היורשים, משך שנים רבות בהן הסתמך הבן הממשיך על כך, כי הינו זוכה בלעדי בנחלה, כמוה כזניחת הזכות לפיצויים ודמי שימוש ואין להם לאחיו היורשים להלין, כי אם על עצמם ועל התנהגותם.
הכותב הינו עו"ד מומחה בדיני אגודות שיתופיות, נחלות, מושבים ומשקים חקלאיים.
מייל: office@gilad-law.co.il
אתר: www.gilad-law.co.il
רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינה נועדה בשום מקרה לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי. אין להסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלת כל החלטה. כמו כן, אין להעתיק, לפרסם ולהפיץ מבזק זה, כולו או חלקו, ללא קבלת אישור מאת עו"ד גלעד שרגא