צ`אנג מאי
צ'אנג מאי הינה העיר הגדולה והמרכזית בצפון תאילנד. צ'אנג מאי (נכתב גם צ'יאנג מאי) ממוקמת על גדות נהר פינג ומוקפת גבעות ירוקות ונהרות צלולים, שהופכים אותה ליעד אטרקטיבי עבור מטיילים רבים ליציאה לטרקים, טיולי ג'יפים ורכיבת פילים באזור.
מזג האוויר בצ'אנג מאי הינו קריר ויבש יותר יחסית לבנגקוק הלחה והחמה ואולם, אל תתנו לגבעות הירוקות להטעות אתכם, כדאי לזכור כי גם צ'אנג מאי, כמו הבירה בנגקוק, סובלת מזיהום אוויר חמור, רעש אינסופי ותנועה עמוסה.
פירוש שמה של צ'אנג מאי, הינו "העיר החדשה", והיא מהווה, מאז הקמתה במאה ה- 13, את המרכז הדתי של צפון תאילנד. בביקור בעיר תוכלו להבחין בשחזור מודרני של חומות ושערי העיר, שביניהן מקדשים רבים בעלי ארכיטקטורה יחודית לאזור.
אטרקציות בצ'אנג מאי ובסביבה:
סיור במפעלי מלאכת יד:
צ'אנג מאי ידועה במלאכות היד המופלאות שלה ובעיר מצויים מפעלים רבים למלאכות יד שניתן לבקר בהם. במפעלים תוכלו להתרשם (וגם לקנות כמובן) משי תוצרת תאילנד, כותנה וקרמיקה ומוצרי עור, כסף, מטריות, עץ, תכשיטים ועתיקות.
שוק הלילה של צ'אנג מאי:
אחד הבילויים הפופולרים בצ'אנג מאי הוא הביקור בשוק הלילה של העיר. בשוק תוכלו למצוא שפע של סחורה, החל מאביזרי נוי וביגוד, מזכרות, שעונים ותיקים וכמובן ולהנות מאוכל מקומי משובח שנמכר בדוכני השוק.
קורסים:
גם אם צ'אנג מאי היא רק תחנת מעבר עבורכם, לא כדאי לכם לוותר על אחד הקורסים שהעיר מציעה. תוכלו למצוא קורס הכרות בין כמה שעות ועד לקורסים מקיפים, בתחומים של בישול, עיסוי, אגרוף, מדיטציה וויפאסנה.
מקדש דוי סוטפ Wat Doi Suthep:
המקדש הבולט ביותר בצ'אנג מאי ואחד
מקדשים הפעילים, המיוחדים והגדולים בתאילנד, שנבנה בתקופת שלטון ממלכת לאנה (בין 1355- 1385). פגודת הזהב של המקדש מכילה על פי המסורת, שרידים של בודהה, ולפיכך הוא מהווה מקור משיכה לעולי רגל בודהיסטים מתאילנד ומכל העולם. שבט ארוכות הצוואר
אחת האטרקציות העיקריות בצפון תאילנד היא הביקור אצל "שבט ארוכות הצוואר".נשות השבט מפורסמות בצווארן המוארך באמצעות טבעות ברזל כבדות אותן הן שמות על צווארן כבר מגיל צעיר. האמונה הרווחת היא שצוואר ארוך הוא סמל ליופי ואסטתיקה. עם הגיל הטבעות מוחלפות למידות ומשקל גדולים יותר.
יש לקחת בחשבון כי הביקור בשבט ארוכות הצוואר שבצפון תאילנד הוא מאוד ממוסחר ויש לשלם דמי כניסה כדי לצפות ולצלם במקום. במהלך הביקור הנשים יושבות לפני הבקתות שלהן, כשלכל אחת מהן יש מעין דוכן עם בובות של בנות השבט ובדים שהיא יצרה. אנשי המקום טוענים כי הכסף שמגיע מהתיירים משמש לפיתוח הכפרים באזור, לחינוך ולהקמת בתי ספר.