פרשת "נשא"
מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"
בפרשת "נשא" אותה קוראים בבתי הכנסת בדרך כלל בסמיכות ל"חג מתן תורה", מוזכרים שני נושאים ייחודיים, הסמוכים זה לזה: "סוטה" ו"נזיר". על סמיכות שתי הפרשיות הללו אומר רש"י: "...לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין". מכאן, ניתן ללמוד ששני עניינים אלה כאחד הם שליליים ואינם מומלצים.
רבים מפרשני המקרא תמהים מה לשתי פרשיות לא חיוביות אלה, להידחק ולהיכתב בתורה דווקא בזמן שבני ישראל נמצאים לאחר קבלת התורה, בתקופה של שגשוג רוחני השורה עליהם. הם נמצאים במדבר איש על מחנהו ואיש על דגלו, המשכן בנוי לתלפיות והכהנים בעבודתם. האם לא ניתן היה לדחות מעט את כתיבת הפרשות של "סוטה" ו"נזיר" ולחברם לחלקו השני של ספר "במדבר" - שם אנו פוגשים בעניינים פחות חיוביים כמו: "קורח ועדתו", "המתאוננים", "בלעם ובלק", "מקושש העצים" ביום השבת? מדוע בחרה התורה להביא נושאים אלה דווקא בפרשת "נשא" - בה מוזכרת "ברכת כהנים"?
תשובה לשאלה זו ניתן ללמוד מהלל הזקן: כאשר בא אליו הגוי וביקש שילמדו את כל התורה כולה, כאשר הוא עומד על רגל אחת, העביר לו הלל הזקן מסר חינוכי ואמר: "דעלך סני לחברך לא תעביד..." - מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, זו התמצית של כל התורה כולה. הדבר החשוב ביותר לקיום חיים תקינים הוא אהבת החבר ו"דרך ארץ" - קיום הציווי "ואהבת לרעך כמוך". על זה אמר רבי עקיבא: "זה כלל גדול בתורה", זה הדבר החשוב ביותר בקיום התורה.
התורה נותנת לנו קודים אתיים ומוסריים של "דרך ארץ" ומתווה בפני האדם מסלול הליכה ללא סטיות וחריגות. אך כאשר קיימות חריגות וסטיה מן הדרך, כמו בשני הנושאים המוזכרים בפרשתנו: "סוטה" או "נזיר", אומרת לנו התורה: אתם רוצים לקבל אותי וללכת בדרך שאני מכוונת אתכם אליה? אם כן, עליכם לבחור בדרך שאיננה קיצונית - לא לנהוג כמו המפורט בפרשת ה"סוטה" ולא לנהוג כמו ה"נזיר", בהתנזרות והיבדלות, שגם היא דרך קיצונית. יש לבחור "בדרך האמצעית", "דרך ארץ" שתוביל לקיום התורה כולה - "דרך ארץ עם תורה".
שנזכה כולנו לקיים את התורה מתוך אהבה, אחוה ורעות ושתתקיים בנו "ברכת כהנים" - "יברכך ה' וישמרך, יאר ה' פניו אליך ויחונך, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום".
דוד דרומר