הכשרת קרקע למדשאה ולגן

ההדגשה היא למדשאה היות ולגביה דרושה הקפדה מיוחדת, אבל הדברים נכונים, בהתאמה, לכלל שטח הגן.
עדכון גרסה שפורסמה בגן ונוף יוני 1983

מבוא:
הקרקע משמשת כמצע, אשר עליו ובתוכו גדלים צמחי המדשאה והגן, ועליה לשמש להם:
1. מחסן למזון, למים ולאוויר.
2. למדשאה גם מצע דריכה למשתמשים בה.

הקרקע כ"מחסן" למזון, למים ולאוויר עבור הצמח.
קיבולת האגירה של ה"מחסן" תיקבע על-ידי נפח המחסן ועל-ידי מספר כונניות אחסון וצפיפות המדפים בהן, כאשר גודלדל המעברים יקבע את הקצב ואת יכולת השינוע במחסן.

הקרקע מורכבת מחלקיקים ("מדפים") בגדלים שונים ובעלי מטען חשמלי בעוצמה משתנה.
המרקם (טקסטורה) מבטא את הרכב הקרקע מבחינת גודל החלקיקים והייחסים הכמותיים ביניהם, המים והמזון (בצורת מינרלים) נספחים אל פני החלקיקים. מכאן, ככל שמספר החלקיקים הקטנים בנפח ידוע, גדול יותר (=שטח פנים גדול יותר), כן יגדל גם שטח הספיחה של הקרקע.

התלכדות חלקיקים שונים יחד יוצרת תלכידים ("כונניות"), שככול שיהיו יציבים וגדולים יותר, הם יוצרים מבנה קרקע (סטרוקטורה), בעל מעברים חופשיים גדולים יותר. במעברים אלה יזרמו המים והגזים בחופשיות ובמהירות, וכן יהיה קל לשורשים לגדול ולהגיע אל המים והמזון.

מהאמור לעיל מסתבר, שרצוי מבנה קרקע המורכב מתלכידים גדולים, שהם עצמם בנויים מחלקיקים קטנים. מבנה כזה יהיה בעל קיבולת אגירת מזון ומים גדולה, ובד בבד יאפשר מעבר חופשי של אוויר לחילוף גזים תקין (החדרת חמצן וגזים חיוניים אחרים, והוצאת דו-תחמוצת הפחמן וגזים מזיקים אחרים).

נפח ה"מחסן" נקבע על-ידי:

א.עומק בית השורשים של הצמח. מושג המשמש להגדרת אותו עומק קרקע, בו פעילים
השורשים. למרבית מיני וזני הדשא החם הגדלים בארץ עומק בית השורשים נע בתחום
150 ס"מ, ושל שיחים ועצים חסכני מים לעומק של 7 - 17 מטר ( נבדק בניר עוז, ראה
גם מאמר  " תכנון נוף כתשתית לקציר נגר", ואיור במצגת "הדגמה להצלחה אקולוגית 
במדבר" שבאתר "נקודה ירוקה")  זאת בתנאי שקיימת אספקה סדירה של מים ואוויר
לעומק זה.
ב. עומק הקרקע עצמה, עם עליית קיבולת האגירה של הקרקע, גדלות רזרבות
המזון והמים (אם נמלא אותם), העומדות לרשות הצמח. מכאן שפוחתת תכיפות הצורך
במילוי המאגר מחדש. בנוסף לנוחות ולחיסכון בעבודה שדבר זה גורם. קטנים גם הסיכון
והנזק כתוצאה מאי-דיוקים במילוי המאגר, בזמן ובכמות.

הקרקע כמצע דריכה
מרבית המדשאות משמשות כמשטח לדריכה , לבילוי ולמשחק, לספורט ואף לחנייה. הדריכה על המדשאה מהווה לחץ על הקרקע, שגורם לדחיסת התלכידים ולהריסת מבנה הקרקע, וכתוצאה מכך לאטימת הקרקע לאוויר ולמים. כדי לעמוד במצבי דריכה (לחץ) חזקים דרושה קרקע בעלת מבנה יציב.

סוגי הקרקעות

קרקע חולית מורכבת מחלקיקים גדולים יחסית וחסרי מטען חשמלי. קרקע כזו תהיה, מצד אחד, דלה מאוד ביכולת אגירת מזון ומים, ומצד שני - בעלת מבנה מאוורר מאוד וחדיר למים. המבנה יציב מאוד ועמיד לדחיסה, ומכאן שהוא מתאים לתנאי לחץ ולדריכה.

קרקע כבדה מורכבת מהרבה חלקיקים קטנים, הטעונים מטען חשמלי. יכולת אגירת המזון והמים גדולה מאוד. את יכולת חדירת האוויר והמים יקבע המבנה, שככל שיהיה גס יותר (תלכידים גדולים יותר) כן ייטב.

קרקע קלה, זוהי תערובת של חלקיקים קטנים וחול,  ותכונותיה הן ממוצע של קרקע חולית וקרקע כבדה ומושפעת מהייחס בין קבוצות החלקיקים.

כאן המקום להעיר, שהכינויים קרקע קלה וקרקע כבדה נובעים מקלות או מקושי עיבוד הקרקע ואין לכך קשר עם משקל הקרקע.

הכנת הקרקע למדשאה/ לגן

אנו מכינים קרקע לגידול רב-שנתי וכל שגיאה או הזנחה בביצוע הכשרת הקרקע קשה מאוד לתיקון לאחר השתילה. לכן אין לחסוך במאמצים לשם ביצוע קפדני של העבודה. כל  "חיסכון" בשלבים שלפני השתילה, ייצא בהפסד ניכר באחזקת המדשאה וטיבה.

שלבי הכנת הקרקע:
1. ניקוי פני השטח בהתאם לתוכנית הגן ועיצובם.
2. עיבוד יסודי.
3. הצנעת הזבל או הדשן.
4. יישור סופי של השטח.
5.  שתילה.

1. ניקוי פני השטח ועיצובם בהתאם לתוכנית הגן.

מן הנאמר במבוא ברור, שהרכב הקרקע ועומק אחיד יבטיחו מאגר מזון, מים ואוויר אחידים. כלומר, תנאים שווים בכל שטח המדשאה/הגו וטיפול שווה בעתיד. אם, לדוגמה, הקרקע בקטע מסוים רדודה במיוחד בהשוואה לסביבה,שם יהיה מאגר המים קטן ותכיפות ההשקייה ב"כתם" זה תהיה מרובה בהשוואה לכלל הדשא, או שיהיה צורך להשקות את כל המדשאה/הגן בתכיפות מרובה, בהתאם לנדרש בכתם. אותו הדין ב"כתם" חול, כאשר מסביב הקרקע כבדה יותר.

פסולת בנייה, יש לדאוג לסילוק כל פסולת בנייה וכל פסולת אחרת, או לקבורתה  בעומק של מטר אחד לפחות (רצוי 1.5 מ').

הוספת אדמה. כאשר יש צורך בתוספת אדמה לעיצוב פני השטח בהתאם לתוכנית, יש לדאוג שהקרקע המוספת תהיה בשכבה בעלת עובי אחיד בכל שטח המדשאה והגן, ןבהתאם לכך יש לעצב את הקרקע הקיימת ולמלא חפירות ותעלות.
יש לדאוג להנחתת הקרקע, שבוצעו בה שינויים בעומק העולה על עומק העיבוד (ראה בפרק הבא). ההידוק יתבצע בשכבות בעובי 30 ס"מ. פעולה זו באה למנוע בעתיד את שקיעת הקרקע הבלתי- אחידה ופגיעה ביישור המדשאה.

מקור האדמה המוספת ייקבע  רק לאחר בדיקות קרקע במקום הכרייה והתייעצות עם בעל מקצוע. הקרקע המוספת תהיה מסוג הקרקע הטבעית הקיימת בגן או קלה ממנה. אך בשום אופן לא כבדה יותר. קרקע כבדה על- גבי קרקע קלה יוצרת בעיות עודפי מים וחוסר אוויר במעבר בין שני סוגי הקרקע. גם כאשר קרקע הגן חולית, אין להוסיף עליה קרקע כבדה יותר.

מי שבכל זאת מתעקש להוסיף קרקע כבדה על-גבי חול, יעשה זאת בשני תנאים הכרחיים : א) עובי השכבה המוספת יהיה 50 ס"מ לפחות, ואז יילקח בחשבון עומק הקרקע, מבחינת בית השורשים, כ-50 ס"מ בלבד ! ב) הקרקע המוספת תהיה בינונית, בעלת מרקם ומבנה טובים.

מי שצריך להגביה את השטח המיועד למדשאה והקרקע הטבעית אצלו היא כבדה מאוד ואטומה, ייטיב לעשות בהוסיפו שכבה של 20 ס"מ עליונים קרקע חולית או חמרה חולית. במקרה זה  יפחתו בעתיד בעיות ההידוק מדריכה על מדשאה, שאך זה הושקתה. פעולה זו טובה גם לכלל הגן לשיפור איסוף מי- נגר ותנאי גידול של צמחי הגן (ראה גם מאמר  " תכנון נוף כתשתית לקציר נגר", ואיור במצגת "הדגמה להצלחה אקולוגית במדבר" שבאתר "נקודה ירוקה").
בסיום עבודות הקרקע צריכים פני השטח להיות מעוצבים בהתאם לתוכנית הגן, בדיוק של סנטימטרים בודדים.

2 עיבוד יסודי

כבר צויין במבוא, עומק בית השורשים הרב של הדשא והתנאים לקיומו. הדבר נכון גם לצמחי הגן חסכני המים. מכאן ברור, שככל שנעמיק בעיבוד הקרקע, ניטיב לעשות.
בשטחים גדולים, בהם ניתן לעבד בטרקטור, נשתדל לעבד במשתת לעומק  60 ס"מ, ואם אפשר - אף יותר. בגינה קטנה , כמובן, הדבר בלתי-אפשרי וניאלץ להסתפק בעומק של כ- 25 ס"מ - אליו נגיע בעזרת קלשון חפירה. הנוהג להסתפק בעיבוד במתחחה ידנית הוא פסול היות והיא חודרת למרב 10 ס"מ לקרקע, היתר מהווה  "ניפוח" הקרקע על- ידי המתחחה.
אם שמוסיפים אדמה או חול לעיצוב פני השטח (ראה בפרק קודם), רצוי לעבד לפני התוספת, לחכות שהקרקע תתייבש (חשוב במקרה שמשתמשים בכלים כבדים), ורק אז להוסיף את הקרקע ולהקפיד שהטרקטור ייסע על האדמה המוספת. כך  נגיע לעומק עיבוד רב יותר.

3. הצנעת הזבל או הדשן

לשאלה , האם לזבל ובאיזה זבל נשתמש, או האם נסתפק  בדשן כימי בלבד, יש להתייחס במאמר נפרד.
אם מזבלים בזבל אורגני לשיפור תכונות הקרקע, יש להצניעו לעומק 20 ס"מ לפחות (הנוהג להסתפק בעיבוד במתחחה ידנית הוא פסול היות והיא חודרת למרב 10 ס"מ לקרקע, היתר מהווה  "ניפוח" הקרקע על- ידי המתחחה). בהצנעה שטחית יותר לא יושג שום שיפור משמעותי מבחינת צורכי הדשא וצמחי הגן. בזיבול או בדישון להזנה בלבד, מספיק  להצניע הצנעה שטחית של מספר סנטימטרים (להוציא מקרה בו מוסיפים זרחן אותו יש להצניע עמוק היות והוא לא נודד בקרקע), במקרה זה יש חשיבות מיוחדת לעיצוב פני השטח בדיוק מירבי, עוד לפני פיזור הזבל או הדשן. בהצנעה שטחית ויישור לאחר הזיבול או הדישון ייגרע - עם הזזת האדמה - זבל או דשן ממקומות גבוהים, ושם הוא יחסר.

4. יישור סופי של השטח

פעולה זו היא למעשה החלקת השטח לדיוק של 1-2 ס"מ. בשטחים גדולים נעשית הפעולה  בעזרת טרקטור ומחליק, ואילו בגינה הקטנה הדבר יעשה בעזרת המגרפה. אין כאן שום פשרות, כל הזנחה, קשה יהיה לתקנה  לאחר גידול הדשא, שטח המדשאה שאינו מוחלק היטב יקשה על פעולת הכיסוח, ויפגע במראה היפה של המדשאה.

5. שתילת המדשאה

אם בוצעו בקפדנות כל השלבים עד כה, יהיה השטח מוכן לשתילה וכל שיש לעשות בשלב זה הוא לבחור את צורת השתילה הרצוייה - זאת לאחר שנבחר  כבר קודם מין או זן הדשא המתאים לתנאים בגן והרצוי לטעם האישי.
שיטות השתילה העיקריות הן:
א. שתילת ייחורים בעזרת דקר שתילה.
ב. שתילה בזרייה (פיזור ).
ג. הנחת מרבדי דשא.

א. שתילת ייחורים בעזרת דקר שתילה.

- יום לפני השתילה משקים את הקרקע השקייה קלה, כך שתהיה לחה בזמן השתילה.
- מוציאים את השלוחות ממין או מזן הדשא שנבחר ושומרים על חומר השתילה בתנאי לחות וצל עד השתילה עצמה.
- מכינים ייחורים באורך 3 - 10 ס"מ כך שכל ייחור יהיה בעל שלושה פרקים לפחות, ושותלים. אם הקרקע בשכבה העליונה תחוחה ורכה, אפשר לשתול את הייחור בעזרת אצבע ולהדק. אם הקרקע קשה מדי, אפשר להיעזר בדקר שתילה. מי שצריך לשתול חלקה גדולה, יכול להכין לו קילשון שתילה מצינור  " 4/ 3 ועליו ארבע שיניים מחודדות באותו קוטר, במירווחים של 20 - 30 ס"מ בין השיניים.
- מרווחי השתילה יהיו מ- 10 X 10 ס"מ עד 30 X 30 ס"מ, בהתאם לקצב הגדילה של הזן וקצב כיסוי השטח הרצוי לנו.
- עוברים על השטח במעגילה, שאינה כבדה מידי (איננו סוללים כביש). אפשר גם להיעזר בחבית, שממלאים אותה עד 1/3   - 1/2 במים. תפקיד המעגילה להדק  את השתילם לקרקע וליישר את השטח יישור סופי.
- משקים השקייה גדושה לעומק של כ- 15 ס"מ. יש לתכנן את העבודה כך, שההשקיה תבוצע עוד בטרם התייבשו השתילים. פרק הזמן בין תחילת  השתילה להשקייה יהיה בין 20 ל- 60 דקות, בהתאם למזג האוויר. בהמשך נשקה מספר פעמים ביום בכמות, שתשמור על  לחות פני השטח. בשום אופן אין להשקות עד כדי מצב של נגירת מים על-פני השטח, תוך שבוע עד שבועיים, בהתאם למזג האוויר ולזן, ישתרשו השתילים ובהדרגה תופחת תדירות ההשקייה, עד  שלבסוף נגיע למשטר ההשקיה הרצוי בקרקע ובאיזור בו מצוי הגן (ראה מאמר "השקיית מדשאות במנה אחידה").
- שתילה בתלמים איננה רצוייה משני טעמים: העבודה מרובה יותר ופני השטח אינם נשארים מיושרים היטב.

ב. שתילה בזרייה

בשתילה זו שותלים חומר ריבוי, שהוצא בעזרת מדללת, השתילה בשיטה זו דורשת רמה מקצועית מסוימת בהשוואה לשתילת ייחורים, כמו כן, דרוש ציוד השקייה מיוחד וכן קוצב זמן (ומים).
באופן כללי סדר הפעולות יהיה כדלקמן:
- מכינים מבעוד  יום את מערכת ההשקייה המיוחדת ובודקים, האם קוצב הזמן פועל כשורה. אם מפזרים את השתילים ביד, משקים השקייה קלה לקבלת קרקע לחה. בפיזור מכני  בזרייה, תיעשה העבודה על-גבי קרקע יבשה.
- מפזרים את השתילים בכמות שתהיה לפחות פי 3 - 4 יותר גדלוה מכמות השתילים הנהוגה בשתילת ייחורים ביד (לא כל השתילים נקלטים). הכמות המרבית תהיה עד לכיסוי מלא של השטח, ללא  יצירת שכבות, זו על גבי זו.

שים לב ! לא כל החומר המפוזר  הוא שתילים. יש הרבה עלים וחומר יבש אחר בתוך חומר הריבוי, שלא יילקח בחשבון בחישוב כמות השתילים.  במזג אוויר חם ויבש רצוי לבצע את השתילה בשעות אחה"צ, או אף לפנות ערב, יש להקפיד ולשמור על חומר שתילה לח ולהניחו בצל. מזמן הוצאתו ועד לשתילה, אין לדחוס ולהדק את ערימת השתילים, כדי למנוע את ההתחממות שעלולה "להרוג" את השתילים.
- מהדקים במעגילה (ראה סעיף קודם).
- משקים השקייה גדושה יחסית, עד להרטבת הקרקע לעומק של כ- 10 ס"מ. יש להקפיד  ולתכנן  כך את השתילה, שלא יעברו יותר מ - 15 - 20 דקות מפיזור השתילים ועד להשקייתם. אם החלקה  גדולה , יישתלו קטעים - קטעים.
ההשקייה תינתן מהבוקר, החל מתחילת התייבשות הטל עד הערב בו מתחיל הטל. בלילות  יבשים במיוחד (חמסין) יש להשקות גם בלילה. ההשקייה תתבצע בפעימות של 2 דקות השקייה ו- 5 דקות הפסקה ביום חם ויבש. 3 דקות השקייה ו- 10 דקות הפסקה ביום קריר ולח. בכל מקרה יש להקפיד, שהשתילים  (ולא הקרקע) לא יתייבשו. ליתר פרטים  - שאל גנן מומחה ועיין במאמרו של ארנון טובי - "הצעה להשקייה בפעימות בזמן שתילת דשא מכנית" (זריה - רן) ( "גן ונוף" , כרך ל"ה, חוב' ח', מאי 1980).

ג. שתילת מרבדי דשא מוכן
השתילה תתבצע בהתאם להנחיות המשתלה המספקת את מרבדי הדשא. יש להקפיד על מספר כללים:
- אין לפזר  על- פני השטח חומרים מונעי נביטת עשבים, החודרים לצמח דרך השורשים, לפני שתילת המרבדים. איסור זה בא למנוע נזקים לשורשי הדשא, שיישתלו במרבדים מעל הקרקע המרוססת.
- צויין כבר, שאין לפזר קרקע כבדה על- גבי קרקע קלה, ולכן גם אין לשתול מרבדים שהוצאו (עם שכבת קרקע  דקה) ממשתלה בקרקע כבדה  על שטח קרקע קלה או חולית. אם ואין כל ברירה  ומבצעים בכל זאת שתילה כזו (מקרקע כבדה על גבי קרקע קלה) יש לעבד לאחר השתילה את השטח במאווררת, המוציאה גלילי קרקע קטנים, ולמלא את החורים בחול. עומק העיבוד יהיה קצת עמוק יותר מעובי  מרבד השתילה. לפרטים מדוייקים פנה לגנן מומחה או למשתלה.
- נוכח טעויות בעבר, יש להדגיש שוב את הצורך בהתייעצות עם גנן מומחה בקשר  לבחירת מין או זן הדשא. רק לאחר שיקול דעת מקצועי יש לקנות את הזן הרצוי במשתלה מתאימה.

סיכום

יש להכין קרקע לגידול רב-שנתי וכל שגיאה בביצוע השלבים שלפני השתילה תשפיע לרעה על גידול הדשא או צמחי הגן וקשה יהיה לתקנה בהמשך.
הפרטים, אשר עליהם יש לשים לב במיוחד ובהם שוגים בדרך-כלל, הם:
- יש לדאוג לאחידות סוג הקרקע בגן ובמיוחד במדשאה. בשיכוב קרקעות מסוגים שונים יהיה עובי השכבה אחיד ותמיד קרקע קלה על- גבי קרקע כבדה. במאמר נכתב גם באילו מקרים ותנאים אפשר לסטות מכלל זה.
- העיבוד יהיה עמוק ויסודי ככל האפשר.
- יש ליישר את פני השטח יישור מושלם עוד לפני השתילה.
- יש לבחור בצמחים,  במין או בזן של דשא, המתאימים לתנאי האזור והגן, בו הם נשתלים.
- במאמר פורטו שיטות שתילת דשא שונות.

בהצלחה