מטרתם של הורים להביא את הילד לכך שיגדל להיות אדם בוגר שיוכל לעמוד בזכות עצמו, ולתפקד בחיים באופן חיובי, מועיל לעצמו ולחברה באופן ממצה, לפי ראות עיניו.
עצמאות היא אחת התכונות החשובות הנדרשות לשם כך, שנבנות אט אט במהלך הילדות. להורים תפקיד חשוב בהקניית העצמאות כבר מגיל אפס, והם יכולים לסייע לילדם במשימת ההתפתחות של חייו בכל שלב בתהליך. הורה שמספק את המרחב הבטוח, מאפשר, מלווה, ומעודד ללמידה והתנסות, יוכל להוביל את ילדו לעבר המטרה.
כשתינוק נולד הוא תלוי בהוריו, היות שבשלב זה הוא אינו מסוגל לדאוג לעצמו באופן עצמאי בשום תחום. לצורך משימת התפתחותו התקינה, זקוק התינוק לביסוס האמון כלפי העולם, כדי שיאפשר לו להתפתח ולגדול בתחושת ביטחון ואמון בעצמו ובסביבה.
ביסוס אמון הילד נוצר על ידי היענות הוריו (הדמות המטפלת), באופן המותאם לצרכיו, לגילו, לשלב ולקצב ההתפתחות שלו - הכל אינדיבידואלי לכל ילד.
התפתחות העצמאות על פי גילאים
מגיל 0 - ההורים נדרשים להיות קשובים לצורכי הילד, לזהות תהליכי רצון לעצמאות מתחילת חייו, כדי לאפשר את התפתחותם לעבר צמיחה. הורים רגישים ומתחשבים בצורכי הילד, מספקים לו צרכים פיזיים ורגשיים כדוגמת הענקת חום, אהבה, תחושת ערך ושייכות, מעצם היותו וכחלק מתוך המשפחה, תחושה שהוא אהוב, רצוי ושיש לו על מי להישען ולסמוך. באופן זה הם מקנים לתינוק את תחושת הביטחון והאמון הבסיסית לה הוא זקוק להמשך משימת ההתפתחות התקינה של חייו.
בהמשך התפתחותו, תלות התינוק בהוריו פוחתת בהדרגה, והוא מתחיל לרצות דברים ולפעול באופן עצמאי בתחומים שונים. הרצון והסקרנות הטבעיים בנוסף ליכולות הגופניות והשכליות שמתהוות ומתפתחות, יוצרים את ההתקדמות בדרך לצמיחה הדרגתית לעבר עצמאות ואחריות, בין היתר.
מגיל שנה עד ארבע מתפתחת המוטוריקה, השפה, החינוך לניקיון, פיתוח העצמאות ומאבקי כוח והיפרדות לצורך גיבוש הזהות.
גילאי 2-3 - בשנת החיים השנייה והשלישית התפתחותו השכלית, המוטורית והרגשית מאפשרת לילד מעבר נוסף ביכולת העצמאות. מרגע שלמד ללכת והחל לסקור את סביבתו, חווה הילד גילויים חדשים היוצרים אצלו תחושת כוח ומסוגלות. "אני חזק", "אני מסוגל" לנוע, לאחוז, להזיז, וכדומה. בשלב זה מתגבשת אצל הפעוט הרגשת אוטונומיה: בהדרגה, הוא לומד לבטוח בעצמו ובגופו ורוכש תחושת כוח ועצמאות.
בתקופה זו מביע הפעוט את רצונו לעשות "הכל לבד" ולעיתים רצון זה מתנגש ברצון או בצורך של ההורים שמונעים ממנו משהו. הפעוט מגיב בבכי/כעס/תסכול/התקפת זעם, תגובות המאפיינות שלב התפתחותי זה.
זו ראשיתה של תחושת העצמאות, אליה מתלווה בו זמנית תחושת הספק ביכולתו, ההכרה בתלות בהוריו והבנה שעדיין הוא זקוק לעזרתם. תחושות סותרות אלה של מסוגלות ואי מסוגלות מעוררות אצל הילד קונפליקט אישי (סערת רגשות), ובנקודה זו זקוק הפעוט מהוריו להבנה, תמיכה והכלת רגשותיו לשם המשך התפתחות התהליך, ממקום בטוח ובוטח.
מגיל 3 - הילד מתחיל לקחת אחריות על עשיית צרכיו בשירותים, ראשיתה של אחריות עצמאית על גופו. בהמשך, הילד לומד ומתנסה בלקיחת אחריות בתחומים נוספים כמו: לבוש, אכילה, משחק עצמאי, סידור חפציו בחדרו, וכך ככל שהוא גדל ומתפתח הוא מתאמן בבחירות, לומד אחריות, ומטפח את יכולת עצמאותו לאורך השנים עד היותו אדם בוגר החי את חייו באופן עצמאי.
גיל הגן עד הכניסה לבית הספר (גיל שלוש עד שש-שבע) - התקופה היצירתית, האינטואיטיבית והלא לוגית, גיל היוזמה והמשחק.
גיל 7-13 - גיל בית הספר היסודי שבו הילד מפתח מיומנויות נוספות הדורשות עצמאות, בין היתר הליכה לבית הספר וחזרה, עצמאות בעשייה, במילוי מטלות, ובלמידה, רכישת כלים ומיומנויות. טרום גיל ההתבגרות.
תפקיד ההורים בטיפוח העצמאות
במשימות ההתפתחות שעומדות בפני הילד, הילד זקוק לשפע חוויות של הצלחה ועידוד מהוריו, כדי לקבל את תחושת היכולת, האופטימיות, המוטיבציה וכן הרצון להתנסות וללמוד, כדי שיוכל לפתח את הכישורים והיכולות הטמונים בו.
כל ניסיון לדחוף ולזרז תהליך לעצמאות או לחילופין לבלום אותו לפני שנוצרת בשלות – עשוי להוות חוויה של תסכול אשר תגרור עיכוב.
ראוי שההורים יתנו עידוד על כל ניצני העשייה וההתנסות לאורך כל הדרך, כדי ליצור אצל הילד חוויות הצלחה, אמון ואופטימיות, מוטיבציה ללא חשש להמשך למידה והתפתחות ותחושה שהוריו סומכים ומגנים עליו בו זמנית.
התפתחות העצמאות היא תהליך שנמשך כמה שנים בהדרגתיות, ונע מפעולות קלות ועד מורכבות. תהליך הצמיחה מלווה לעיתים, בנסיגות ובכישלונות. תהליך למידה והתפתחות מצריך מההורה ליווי תומך, וכן סבלנות, סובלנות, הבנה, הכלה ועקביות, לאורך השלבים השונים.
רצוי שהפעולות והיוזמות שהילד מפגין יתקבלו בהבנה ובתמיכה, תוך שמירה על נורמות, חוקים וסביבה בטוחה עבורו. מתוך שדה בטוח זה יכול הילד להתנסות, ללמוד ולשכלל את כישוריו, תוך הנאה ושביעות רצון שיביאו לו תחושת הישג. מתוך ההתנסות ופיתוח העצמאות, ילמד הילד ממקום חווייתי, מידת אחריות אישית, וכן ילמד לזהות סכנות ומכשולים ויפתח תכונות זהירות ובטיחות.
מינון הדרגתי, מאוזן ונכון של הענקת עצמאות לילד על פי גילו, התפתחותו ואופיו ימנעו מצבים קיצוניים. ילד שהוריו הביעו חוסר אמון ביכולתו באופן קבוע, יגדל להיות תלותי כי בסופו של דבר הוא יאמין שהוא אינו מספיק יודע/יכול/מסוגל וכו'. מהצד השני - ילד שרגיל לקבל הגנת יתר, שעושים בשבילו את מה שהוא יכול לעשות בעצמו, על בסיס קבוע, יחוש חוסר ביטחון, תלות, חוסר אונים, חלש. הוא לא יהיה מורגל בעשייה ולכן לא יעשה!
עקרונות והמלצות לפיתוח העצמאות
* בהתאם לכל ילד - ההורים צריכים לפעול ולהפעיל שיקול דעת בהתאם לגיל, ליכולת ולהבנת הילד, להיות קשובים לרצון שלו ובהתאם לכך לשחרר, ללמד ולפתח אחריות. על ההורים מוטל התפקיד ללוות את הילד לאורך התהליך, כדי לאפשר לו לחוש ביטחון ותחושה שהוא לא לבד, תחושה העשויה להוות איום ופחד על הילד. תהליך הלמידה יהיה כפי יכולתו ורצונו של הילד, ולא זה של ההורה.
* שפע עידוד – תמיכה מעצימה, מגבירה יכולות ומוטיבציה, וליווי רגיש לתהליך שהילד עובר, יבנו אצלו רצף חוויות, יכולות, ובכך יעצימו את האופטימיות והביטחון הנחוצים לצורך התפתחות התהליך הכולל.
* דוגמא אישית לאחריות, שיקול דעת, בחירה. הילד צופה בהורים במצבי החיים השונים ומשם למד, הדבר בא לידי ביטוי באופן בולט, במיוחד בגיל הרך.
* תיאום ציפיות – לשם התנהלות נכונה של תהליך העצמאות, נדרש מההורה לבדוק את מידת רצונו אל מול רצון הילד - לא בהכרח מה שחשוב להורה יהיה חשוב באותה מידה לילד. ההורה צריך לעשות הפרדה בין רצונותיו ונקודת מבטו לבין זו של ילדו, על מנת לגרום לילד לפתח רצון משלו במסגרת הגבולות.
המלצות לפיתוח העצמאות על פי גיל
גיל 0-2 – כבר בגיל שנה התינוק הופך לפעוט שמסוגל לעשות פעולות רבות בעצמו, וכדאי לאפשר לו אותם ולא למנוע ממנו. הפעולות הפיזיות שיעשה בעצמו יעניקו לו בסיס לעצמאות בתחומים נוספים:
* אם התינוק כבר יושב, הניחו לפניו צלחת עם חתיכות לחם, פיסות פירות וכו' ותנו לו הזדמנות להושיט ידו ולטעות בעצמו. אט אט כדאי לאפשר לו לאכול בעצמו ולא להאכילו רק מבקבוק ומכפית. כך הוא יקלוט שגם הוא מסוגל.
* סביב גיל שנה אפשרו לפעוט ללכת בכוחות עצמו עם תמיכה של סביב רהיטים, בימבה או כל דבר אחר שיעניק לו ביטחון לנתק את אחיזתו וללכת באופן עצמאי.
גיל 2-3 - זהו הגיל שבו רוב הפעוטות מתחילים לשלוט על הסוגרים ולפתח עצמאות גם בתחום זה. תהליך הגמילה מהחיתולים מורכב ודורש מהילד מיומנות של שליטה, איפוק, דחיית סיפוקים, הבנה ובשלות להתמסר לסיר או לאסלה. זו דרישה לסוציאליזציה שאינה מוכרת לו. ההתייחסות לתהליך שהילד עובר צריכה להיות סלחנית, מבינה, תומכת, מציעה, לא לוחצת, לא מאיצה, לא כועסת ולא מבקרת. ראוי שההתייחסות תהיה שקטה, עניינית ותיעשה דרך העברת המסר שמאמינים וסומכים עליו.
עידוד בתחומים אחרים בהם הוא מפגין יכולות של איפוק, שליטה ויכולת, לצד רצון להתנסות, בהתאם לגילו ויכולתו. הרעיון בגישה הכללית הוא רגישות, סבלנות וסובלנות. תחושת יכולת היא ערך שנבנה. דרך התגובות שלנו מעריך הילד את עצמו, ובהתאם בונה את הערכתו העצמית ואת יכולותיו.
גיל 3 ומעלה - מגיל שלוש הילד מפתח עצמאות נוספת - הוא מתחיל לבלות אצל חברים לבד, כחלק מן ההתנתקות מהוריו, ויש לעודדו לכך בהדרגה ובהתאם לקצב ולרצון שלו.
עולם המשחקים מהווה מרכיב חשוב בחיי הילדים כבר בגיל קטן. המשחק מבטא את עולמו הפנימי של הילד שבאמצעותו רוכש לעצמו שליטה במציאות. המשחק שייך לחלק המתפתח והבריא של הילד, מאפשר לו לממש את האשליה שהוא הכל יכול, מתקן חוויות של חסכים ויוצר גשר בין העולם הפנימי והחיצוני.
פיתוח העצמאות בצורה נכונה ומאוזנת מפתחת במקביל את תכונת האחריות של הילד.
מקורות:
מכון אדלר, קובץ מאמרים, הורים-ילדים ומה שביניהם, 1997.
חלי ברק, שירה שושן-גלנץ, בגובה העיניים-לדבר עם ילדים, הוצאת "אח" בע"מ 1999.
אילנה אלחלל, מאמר בנושא: עצמאות וחיזוק תחושת יכולת.
ד"ר עדנה כצנלסון, הורים וילדים ומה שביניהם, פסיכולוגיה של הורים וילדים, עמיחי, 09. ד"ר עדנה כצנלסון, דיאלוג עם ילדים, דביר, 2005.
כותבת ומגישת המאמר: עידית מאיר, מנחת קבוצות הורים וזוגות, מוסמכת מכון אדלר ומשרד החינוך, עורכת סדנאות, הרצאות והדרכות.
פורסם לראשונה בפורטל הפעלות לילדים "את זה"