מחלות - מדוע הן קורות?
הגישה הרווחת למחלות -לפחות בחברה המערבית של ימינו- בין אם זה מחלות קלות ובין אם זה מחלות קשות, מחלות נגרמות על-ידי גורמים שאינם בשליטתנו. לדוגמה, אנשים מייחסים הצטננויות לווירוסים שמסתובבים באוויר, להדבקה, לשינויים במזג האוויר וכיו"ב.
אנשים רבים מאמינים כי לרופאים התשובה וכי הם ירפאו אותם. הרופאים למדו שנים רבות, התמחו ויש להם ניסיון רב. הם יודעים להסביר מחלות ותופעות גופניות במונחים פיסיולוגיים, אולם לא פעם, גם להם אין תשובות. פירוש הדבר, שישנו גורם אחר למחלה.
הקינסיולוגיה, מתבססות על ההנחה כי דברים שקורים בחיינו מתנהלים דרך רגשותינו. במילים אחרות, אחת מהנחות היסוד של הגישה היא שיש סיבה לסימפטום הגופני ולמרות שייתכן בסיס גופני לסימפטום כאשר נשללת סיבה גופנית, הרי שיש לחפש את הסיבה בתחום הרגשי.
במקרה של הצטננות למשל, לפני שרצים לבלוע כדור או מדברים על הידבקות מאחרים, כדאי אולי לבדוק מהו המסר שמאחורי ההצטננות - אולי היא קרתה כדי לאותת לאדם שאולי כרגע הוא מבולבל או חלש יותר בגלל דברים אחרים שמתרחשים בחייו, אולי הוא זקוק למנוחה כיוון שהעמיס על עצמו יתר על המידה ולכן היה פגיע לווירוס שמסתובב כבר המון זמן באוויר, אך לא הזיק לו עד כה. כלומר, ייתכן שאם האדם היה מקשיב לגוף ומספק לו את המנוחה הדרושה לו, ייתכן שכלל לא היה נדבק.
הקשבה לגוף
למרות הסנוניות שמבשרות על שינוי הגישה, הרפואה המערבית עדיין נוטה לתת תרופה שמתייחסת לסימפטום ונועדה להעלים אותו, אך לא בהכרח מטפלת בגורם. למרבה הצער, התרגלנו להתעלם מגופנו ומהמסרים שלו. הגוף מדבר אלינו כל העת, אולם אנחנו לא מקשיבים. כשמשהו כואב, אנחנו לוקחים כדור נגד כאבים ובכך "פותרים" את הבעיה. בעצם מה שאנחנו לומדים לעשות הוא להשתיק את המסרים של הגוף, להתעלם ולקוות שזה יעבור.
גישה קצת אחרת לריפוי מדברת על החזרת האיזון לגוף, כך שהגוף יוכל לרפא את עצמו. זוהי גם מטרת הקינסיולוגיה בהקשר של מחלות ובכלל: החזרת האיזון לאדם ולגופו, כדי שיוכל לרפא את עצמו. להלן מספר דוגמאות הממחישות בצורה נפלאה כיצד הגוף מדבר אלינו וכיצד התייחסות למסריו יכולה לשנות את המצב.
גב תפוס
לפני מספר חודשים שוחחתי עם חברה. דיברנו על נושא משמעותי ולאחר שסיימתי את השיחה, התחלתי להרגיש אשמה ואי נוחות. הלכתי לישון ולמחרת בבוקר, התכוננתי כרגיל להביא את בתי לגן וללכת לעבודה. בדרך לאוטו היו לי הרבה תיקים ושקיות לסחוב. ירדתי לאוטו כשאני מחזיקה על זרועותיי את בתי ואת שאר הדברים שהיה עליי לשאת. כשהגענו לאוטו, הורדתי אותה והכנסתי את התיקים לתוך האוטו. אחר כך הרמתי אותה שוב וברגע שהתכופפתי כדי להכניסה לכיסא הבטיחות – נתפס לי הגב. גבי נתפס בצורה כה חזקה וכואבת, שבקושי רב הצלחתי להתיישב במושב שליד הנהג. העניין הוא, שהייתה לי תחושה חזקה שהדבר קשור לרגשות האשם שהיו לי בערב הקודם. הרגשתי כאילו איכשהו, הענשתי את עצמי על הדברים שאמרתי וחשבתי באותה שיחה. זו הייתה תקופת הלימודים בקינסיולוגיה וכששאלתי את המורה שלי מה מייצג אותו אזור בגבי שנתפס, אמרה שאזור זה מייצג נושא של אשמה! למרות שאני לא חדשה בתחום וראיית עולם זו מלווה אותי זה זמן מה, עדיין הייתי המומה לגלות את העוצמה שבה הדברים פועלים!
השפעת הרגשות
כל המידע שהעברתי לכם עד עכשיו תופס גם לגבי מחלות קשות לא רק על הדברים היומיומיים. אין בכך להבטיח כי אדם שחלה במחלה כרונית או אחרת יבריא באורח פלא לאחר מספר טיפולים בקינסיולוגיה. אולם, הגישה יכולה להעלות דברים למודעות ולשחרר מטענים, כך שחייו עם המחלה יהיו קלים יותר וכך הלאה.. גם כאן ההנחה היא שנושאים רגשיים שלא טופלו ולא עובדו, יוצרים מעין חסימה בזרימה האנרגטית התקינה שבגוף. בתחילה החסימות יכולות להיות ברמה האנרגטית בלבד, אולם כאשר הנושאים הרגשיים הולכים ומצטברים, בעיקר כאשר הם ממוקדים סביב תחום מסוים, הם מתחילים להתממש ולהשפיע גם ברמה הגופנית ואז, התוצאה היא מחלה.
כבודן של הנטיות הגנטיות במקומן מונח. אולם, נטייה גנטית אין פירושה ודאות מוחלטת והאדם עדיין יכול להשפיע על המצב. לדוגמה, במשפחות בהן ההורים שמנים מאוד, לא תמיד הילדים שמנים, או לפחות לא כל הילדים שמנים. באופן דומה, גם אם יש נטייה גנטית להתקרחות או ללחץ דם גבוה, אין פירוש הדבר בהכרח שהאדם יסבול מתופעה זו. אתם בוודאי מכירים משפחות בהן יש תופעה משפחתית מסוימת, שקיימת רק אצל חלק מבני המשפחה ולא אצל כולם. אחת הסיבות לכך היא המארג הרגשי של כל אדם.
אנשים רבים אינם מודעים כלל להשפעה המכרעת של רגשות ומחשבות על בריאותם והם מחפשים את הפתרונות מחוץ להם. איש לא לימד אותם את ההקשבה לגוף ורוב האנשים בסביבתם גם הם לא מקשיבים לגופם, כך שגישה זו כלל אינה עולה על דעתם.
מצד שני, רבים הסיפורים על אנשים שבעקבות מחלה קשה, התעוררו. הם תפסו את המחלה כתמרור אזהרה - כמסר חשוב שעליהם לערוך שינוי מהותי בחייהם. רבים מהם, שהבינו את המסר וערכו את השינוי, עצרו את התפשטות המחלה וישנם גם כאלה שנרפאו. לדוגמא:
משהי שמטופלת בשנות העשרים לחייה, החולה במחלה כרונית. באחת הפגישות שלנו, שוחחנו על משמעות המחלה בחייה. באותה פגישה סיפרה כי המחלה גרמה לה להפוך לאדם מודע יותר, שדואג יותר לעצמו, אדם שמנהל את חייו מתוך שיקול דעת ובחירה, ולא מתוך אדישות וחוסר אכפתיות. צמרמורת חלפה בגופי כשבתשובה לשאלתי - אם הייתה ניתנת לה הבחירה, האם עדיין הייתה בוחרת לחלות – ענתה בחיוב. הדגישה כי היא לא נהנית מהיותה חולה, אולם היא יכולה הייתה לראות כי המחלה לימדה אותה שיעורים חשובים שלא הייתה לומדת אחרת (או שהייתה לומדת בשלבים מאוחרים הרבה יותר בחייה).