פרשת "ויקהל-פקודי"
מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"
"אֵלֶּה פְּקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן, מִשְׁכָּן הָעֵדֻת, אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶה..." (שמות ל"ח/כא').
עם ישראל תרם רבות לבניית המשכן וצרכיו השוטפים. בתום בניית המשכן וכליו מוסר משה רבנו דיווח מדוייק לגבי השימוש בתרומות השונות. אין ספק בדבר יושרו של משה בעיני ה' אך בכל זאת נותן משה את הפירוט כדי לקיים את הנאמר "והייתם נקיים מה' ומישראל" (במדבר ל"ב/כב').
אמר ר' חמא: "היו אומרים 'חמי קדל דבריה דעמרם' (ראה עורפו השמן של בן עמרם) וחברו אומר לו 'אדם ששלט על מלאכת המשכן אין אתה מבקש שיהא עשיר?!' כששמע משה כך א"ל משה: חייכם, נגמר המשכן אתן לכם חשבון! אמר להם: בואו ונעשה חשבון..." (מדרש רבה נא'/ו').
ברור, אם כן, מדוע מוסר משה דיווח, אך עם זאת לא ברור מדוע משה מוסר דין וחשבון רק על תרומות הכסף והנחושה ולא על תרומות הזהב?
תרומות הכסף באו מ"מחצית השקל" שהוטל כחובה על כל הציבור, כך שעלול לעלות חשד בדבר השימוש בכסף בקרב כלל הציבור שירצה לקבל דין וחשבון על כספו. לעומת זאת, תרומת הזהב ניתנה כנדבה ע"י נדיבי הלב והעשירים שבעם, ולכן לא היה חשש או חשד מצדם ודרישה לקבל דין וחשבון.
אם כן, קיימת עדיין תמיהה לגבי הדיווח על השימוש בנחושת, שגם היא נתרמה על בסיס התנדבותי. מדוע מוסר משה דיווח לגבי הנחושת?
ההסבר לכך הוא שדרך העולם היא ,שאותם אלה הנותנים מעט ובערך פחות כמו הנחושת, עלול להיות שלחלקם תהיה טענה, או חשד לגבי השימוש בתרומתם, ואולי הדבר ישמש להם כאמתלה שלא לתרום יותר.
נשאלת השאלה: מדוע לכתחילה מנו את התרומות השונות, הרי ידוע הכלל "אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין "? מסביר הזוהר הקדוש שמשה הוא זה שמנה את החומרים והרי רק אדם בדרגתו הרוחנית של משה יכול למנות ללא חשש שלא תהיה הברכה שורה בכך. משה הוא זה שיכול להלביש את האנרגיות החיוביות שבברכה בתרומות עם ישראל, שהרי עליו נאמר: "והאיש משה ענו מאוד מכל האדם...בכל ביתי נאמן הוא" (במדבר י"ב). במקום שיש את המעלות החיוביות כמו של משה אין שליטה לשום כח שלילי לבוא ולקלקל.
אותן מעלות חיוביות של צניעות וענוה הקיימות במשה, קיימות בעצם בכל יהודי. נלמד מכך כולנו, שעלינו להביא תכונות אלה לידי מימוש על ידי נתינה ותרומה לזולת ללא יוהרה או רדיפה אחר כבוד.
דוד דרומר