אבנים וזהב / מוטי לקסמן, תש"ע
"אם בעולם משליכים אבן, / רסיסים ממנה פוגעים בירושלים"; כך אמרה אמי ז"ל, ואני הילד הקט, לא הבנתי.
"ואבנים עפות מכל רוח / ולכל הרוחות, זורקים אבנים [...] זורקים עלי אבנים" [1]
ואלוהים אמר: "אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת" [2]. ומאבנים, לא מברזל ולא מנחושת ציווה אלוהים לבנות לו מזבח [3]. וכך גם התורה על אבן נכתבה [4]. אבל שלמה המלך מזהב הקים מזבח [5]. אבל, בארץ שלנו, מהאבנים שלנו אין הזהב שופע, לכן "גַּם אֹתָם הִקְדִּישׁ הַמֶּלֶךְ דָּוִד לַה' עִם הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ מִכָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר כִּבֵּשׁ" [6]. לכן, כנראה הזהיר ה' את המלך הישראלי "וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד" [7]. והמלך לא הפנים זאת, ובנה בהרבה זהב, וממלכתו לא נותרה שלמה, והעם התפלג, וגם האבנים נותצו ופוזרו שוב לארץ.
ופתאום ראיתי, אבנים רבות יש בארץ, אבל המפגש, הצירוף של האבן עם הזהב אינו ראוי.
צריך ממש להיזהר מכך.
מר עולם, גברת תבל ומלואה. כך אני כותב לכם, אני מאטעלע, יהודי מארץ ישראל.
כי גם היום זה צירוף מסוכן, צירוף מְסכֵּן, מְסכֵּן מאוד.
ודע לך מר עולם, והקשיבי גברת תבל: בארץ אבנים זו, בפיסת קרקע קטנה זו התקבצנו שרידי אומה שהעולם והתבל פגעו בה מאוד לא רצו אותה.
ומאבניה הם בקשנו לבנות בית ולהקים חיים.
ויש באומה קטנה זו דברים נפלאים הרבה. יש בה לא מעט שרגישים לעוול ונאבקים בו כדי לקיים את הכתוב כלשונו: "תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָאֶזְרָח וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם" [8]. ובקרות אסון בתבל, אצים טסים בני אומה זו להציל בני אדם ממפולת והתמוטטות. ויש בה שמפריחים מדבר ושממה, בארץ זו וגם ברחבי העולם. ויש מאומה זו, מארץ זו שזכו בפרסי נובל. ויש בפינת תבל זו, כותבי סיפור וחורזי שירה שמוסיפים טעם לחיים לבני האומה וגם לבני אומות אחרות. ויש גם מספר גביעים להישגים נאים בספורט בתחומיו השונים.
ויש מעט גשם, והרבה פרחים ופרפרים, גם פירות טעימים. ואנשים נאים ונשים יפות, מאוד יפות.
אבל, לא רק זה, יש גם מעשים שפלים, יש גם חטאים. יש גם פגיעה בתומתן של נערות מסכנות. יש גם איומים שפוגעים בילדים שעדיין לא הספיקו דבר. ובכבישים יש נהיגה שלא תמיד היא תקינה וזהירה.
ולא תמיד מוצאים בני אומה זו את הכוח ואת העוצמה להילחם בעושי המעשים הרעים והשפלים והאיומים.
אבל, אותם בני אומה מגלים גם עוצמה ערכית במידה שקשה למצוא במקומות רבים אחרים בך עולם ובך תבל. כך רמטכ"ל, המפקד העליון של צבא ההגנה, למרות הקושי וההתלבטות והחברות משלח הביתה קצין רב תושייה ופעלים, שרק טובות ניתן לומר עליו, על כי שגה והתנהג לא כראוי למפקד ולאדם ערכי בניסיונו להגן על בנו שנהג ללא רשות.
אם-כן, מר עולם, גברת תבל, יש באומה זו הרבה יפה וטוב יש בה גם לא ראוי ומגונה.
ויש הרגשה יש תחושה שצירוף אבן וזהב מעוות את הראייה משבש את התפיסה.
ואכן, מר עולם, כן, גברת תבל, הצירוף הזה למשל בגולדסטון [9] לא ידע לתאר בדו"ח גם את הרופאה הנפלאה מהדרום שנפגעה קשה מטיל גראד שנורה על ידי "אותם מסכנים", מעבר לגבול בעזה, משם מזמן יצאנו, ולציין רק דברים שחיילים של האומה, שיש אומרים שהם עשו לא כראוי.
מר עולם גברת תבל, ספרו לאותו גולדסטון שדו"ח צריך שישקף את מירב הנתונים ולא צד אחד בלבד.
ופתאום נחרדתי מן הגילוי על הצירוף של אבן-זהב.
כי פה, בכברת ארץ זו היה אחר, נורא ואיום שעשה רע, שהרג מתפללים לאלוהיהם, דווקא בעיר האבות. ובשמו הצירוף המסוכן: גולדשטיין, ולטעמי הוא אינו ברוך!
אז אלוה, תן לנו, חזק אותנו לעשות טוב, והזהר אותנו מאותם צירופים מסוכנים שיש בהם אבן פוגעת ומנתצת וזהב מסנוור וצורב...
<><><>
הארות ומראה מקום
[1] יהודה עמיחי, "שיר זמני", גם האגרוף היה פעם יד פתוחה ואצבעות, ירושלים –תל-אביב, עמ' 139.
[2] דברים ח, ט.
[3] "וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַה' אֱלֹהֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל. אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים כז, ה–ו).
[4] "וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם" (שמות כד, יב).
[5] "וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה אֵת כָּל הַכֵּלִים אֲשֶׁר בֵּית ה' אֵת מִזְבַּח הַזָּהָב וְאֶת הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר עָלָיו לֶחֶם הַפָּנִים זָהָב" (מל"א ז, מח).
[6] שמואל ב ח, יא.
[7] דברים יז, יז.
[8] שמות יב, מט.
[9] Goldstone, = אבן זהב.