ב OA לרוב אין סימנים סיסטמיים והמחלה מתבטאת בכאב פרוגרסיבי שבהתחלה הוא מתון ולא קבוע ובהמשך הופך לחזק, קבוע ומגביל. הכאב כמעט תמיד מוקל במנוחה ומוגבר בתנועה, במיוחד בשעת נשיאת משקל. תתכן נוקשות של המפרק לאחר תקופה של חוסר פעילות ובמקרים חמורים הגבלת תנועה וכאבים בלילה. תלונה נוספת היא "קרקים" מהברך (CREPITUS). עם התפתחות המחלה נראה דפורמציה של המפרק והגדלה של הברך. לעיתים יופיעו דפורמציות של וארוס או ולגוס שנובעות משחיקת הסחוס בצד הלטרלי או המדיאלי של הברך. בשלבים מתקדמים אלו נראה לרוב גם צליעה.
הטיפול המערבי תלוי בחומרת הבעיה וכולל תכנית טיפולית של תרופות נוגדות דלקת כגון NSAID, אספירין, ACETOMINOPHEN, פיזיותרפיה ולבסוף ניתוח. מטרת הטיפול להקל על הכאב ולשמור על תנועתיות. לעיתים ניתנות זריקות של קורטיקוסטרואידים לתוך המפרק למתן הקלה זמנית בכאב. טיפול מקומי ב CAPSAICIN יכול לעזור במקרים מסוימים.
ההופעה של משקעי גבישי CALCIUM PYROPHOSPHATE (CPPD) כחלק מהתפתחות המחלה אינה ברורה עד הסוף. ביותר ממחצית ניתוחי הברכיים שנערכו באנשים מעל גיל 65 נראו משקעים של גבישים אלו. בהרבה מחלות מטבוליות ואנדוקריניות כגון ACROMEGALY, היפרפרתירודיאיזם, מחלת וילסון ואחרות נראה הופעה משנית של OA. ההופעה של המחלה במקרים אלו קשורה אולי להיווצרות של גבישי CPPD ושחרורם בנוזל הסינוביאלי שגורם לתחילת תהליך דלקתי שבסופו נגרם נזק לסחוס, אולי גם שרירים חלשים.
מחלה אחרת שגם היא נפוצה יותר בקרב מבוגרים נקראת GOUTY ARTHRITIS או בקיצור גאוט והיא משפיעה על הברכיים באופן בלתי ישיר. במחלה זו נראה היווצרות של רמות גבוהות מהרגיל של חומצה אורית בנוזל החוץ תאי.כתוצאה נוצרים גבישים של נתרן אורי. כאשר גבישים אלו מופיעים בנוזל הסינוביאלי במפרקים הם מתבטאים בכאב חד ודוקר. למרות שהביטוי של גאוט יותר נפוץ במפרק המטטרסלי-פלנגיאלי של הבוהן, ניתן גם לראות לעיתים את הופעת המחלה בברכיים, או חוסר בריאות כללית.