פרשת "תרומה"
מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כ"ה/ח').
פרשת "תרומה", המהווה המשך למעמד הר סיני - שם קיבל עם ישראל את בסיס המצוות האמורות לקשור אותו לבורא יתברך ושם הפך להיות העם הנבחר שלו. הקב"ה לא מסתפק בבסיס, הוא רוצה להשרות את שכינתו בקרבם, באופן קבוע, כדי להרחיב את היריעה ולצוות עליהם מצוות נוספות. לשם כך הקב"ה מצווה על עמו את בניית המשכן.
הציווי הראשון בבניית המשכן היה על בניית "ארון העדות", העשוי מעצי שיטים, היות שכל מטרת בניית המשכן היה הארון. אמנם היו במשכן מרכיבים נוספים של כלים, ששימשו את הכהנים: השולחן, המנורה, מזבח הנחושת ומזבח הקטורת והפרוכת שהבדילה בין הקודש לקודש הקודשים. אך ארון העדות היה החשוב שבמרכיבי המשכן - על ה"כפורת" וה"כרובים" שהיו על הארון נאמר "ונועדתי לך שם" - שם היה ה' מתוועד עם משה ומעביר לו את כל המסרים הרוחניים, כך שהארון לא שימש רק ללוחות הברית אלא כמקום התגלות לדבר ה' חוקותיו ומשפטיו וכל קדושת המשכן נבעה מן השכינה ששרתה באופן קבוע בארון העדות .
הרמב"ם, בספר הלכות בית הבחירה,מרחיב בתיאור בניית כלי המקדש השונים יותר מתיאור אופן בניית הארון. כמו כן הוא אינו מונה את עשיית הארון כחלק מתרי"ג המצוות. מדוע?
לביאור הדברים יש צורך יש להדגיש את ההבדל בין השימוש בכלי המשכן השונים לארון העדות: כלי המשכן שימשו לעבודה יום יומית ואילו הארון לא שימש לעבודה כלשהיא אלא מטרתו היתה, שבו תשרה השכינה במשכן ומאוחר יותר גם בבית המקדש. זו הסיבה שאין מונים את עשיית הארון במניין תרי"ג המצוות היות שתרי"ג המצוות כוללות מצוות הנוהגות לדורות עולם ואילו ציוויים חד-פעמיים אינם נכללים במניו תרי"ג המצוות.
"ספר החינוך" (מצווה צו') מתאר בלשונו את אחד הציוויים שלא להסיר את בדי הארון המשמשים להובלת הארון מתוך הטבעות המחזיקות אותם פן נהיה צריכים לצאת עם הארון למקום כלשהו באופן פתאומי ובמהירות ועלול להיות שמתוך חיפזון לא נבדוק אם הבדים מחוזקים לפי הצורך. אבל בהיותם מוכנים לתנועה באופן קבוע, לעולם לא יסורו ממנו ולא תהיה תקלה בהם.
מוכנות תמידית זו לתנועת הארון מלמדת אותנו שעלינו, בהיותנו דומים לארון העדות, להיות מוכנים לנוע עם כל המטען הרוחני שנמצא ב"ארון העדות" שלנו ולהקרין ממנו - בידיעותינו וביכולותינו - לאחרים הזקוקים לתמיכה רוחנית, ולעזור לכל הנצרך לכך לקיים את "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".
דוד דרומר