|
וזה יופי, לא כן?
האם לא מובן הצורך לפאר בשירה מלהיבה את האל שהציל את העם בראשית התהוותו: "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַה' [...] עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ" [2].
האל המפואר המרומם הוא האל שהכניע את האויב את המשעבד האכזר: "מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף: תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן"
למאמר המלא...
|
|
מה מבדיל בין אותם אנשים שאנו תופסים כ"מצליחנים" לבין אותם אלו שאינם כאלו?
למאמר המלא...
|
|
אך דיון זה לא עוסק בהסכת מסקנות. אלא בחשיבות האמונה היהודית במילה משיח. שוו בנפשכם, שכמו שיש בנק רעיונות הזורק לכל חפץ, כך יש גם את ההיפך, נקרא לה, קופסאת מחשבות ורחישות לב הממוקמת למעלה בשמיים. הקופסא הנ"ל כקופסא שחורה במטוס, כל תפקידה הוא קלט. קולטת אוגרת ומשכללת כל רחש ליבו של כל חי באשר הוא. ונניח, שהיא מפיקה את דוחותיה ליושב במרומים, אשר רואה שכלול של רצון האדם ופועל לטובת האדם בכלליות. כאן, בתמונה זו ניתן לראות את חשיבות האמונה במשיח, ואיך כל אדם משפיע על התמונה הכללית הזו, בבקשתו את משיח
למאמר המלא...
|
|
אנחנו יוצרים את מארג ההתנסויות שלנו באמצעות האמונות והציפיות שלנו.
אותם רעיונות אישיים באשר לעצמנו ובאשר לטבע המציאות משפיעים על מחשבותינו ורגשותינו.
לרוב, איננו מטילים ספק באמונותינו לגבי המציאות ואנו רואים בהן אמת!
למאמר המלא...
|
|
כולנו מתמודדים עם דפוסים המתפקדים כמו טורפים ושאינם מיטיבים עימנו. טורפים אלו נצמדים אלינו, ואנו חובקים אותם ומביאים את עצמנו לתחושות של קושי, תסכול וכאב. האני האמיתי שלנו, הכמיהות הנשמתיות שלנו, הופכים לטרף בידי אותם דפוסים, טורפים, ולמעשה, בידי עצמנו. כך למעשה, אנו פוגעים בעצמנו ומביאים את עצמנו למצבים של קושי, כאב וסבל.
למאמר המלא...
|