|
המילה שֶׁלַח מספרת דרך משמעויותיה השונות – חנית, מקווה, ענף - את מיתוס הבריאה. בחנית שבידו ביקע האל את המים העזים והזידונים, מושב תנינים ופתנים, שעליהם יצא קצפו. ידו הקורנת אור, קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ (חבקוק ג:ד), שבה חבוי מקור עוזו, האצילה על השלח מנגההּ. משנגעה החרב הבורקת במים וחצתה אותם בתווך העניקה להם, בתורהּ, מהזוהר האלוהי האצור בה ובטלה את מארתם ומרירותם. כך הפכו נחלי בליעל לפלג אלוהים.
למאמר המלא...
|
|
שני השלבים במפגש שמשון עם האריה, שלב הכנעתו בכוח ושלב הפיכתו לישות מיטיבה, משחזרים בזעיר אנפין את מסלול הליכתו של ים התוהו שאחרי שבותר בידו ורוחו של האל, חזר בו ממריו, הכיר בגדולת מעשה הבריאה ותרם לה מטובו תוך שהוא נפלג לפלגים ומובל ביובלים כדי להרוות את כל היקום כולו (ראו מאמר קודם – מגערה לערגה). הַמֵּצִיק, אחד מכינויו של שטן - המזיק, הרודף, הצורר, הפך לְמַּצִּיק - היוצק, המשקה, המרווה. מהבולע (הנוגש) יצא משקה כשם שמהאוכל (הנוגס) יצא מאכל.
למאמר המלא...
|
|
כאשר למדתי בבית הספר בכיתה ח, שנקרא בית הספר היסודי הכרמל הקרוב להיכל התרבות בתל אביב, הכרתי את חברי עמיקם, ילד הזואולוגיה.
למאמר המלא...
|