|
"חֲמַת מֶלֶךְ מַלְאֲכֵי מָוֶת, וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה. בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים, וּרְצוֹנוֹ כְּעָב מַלְקוֹשׁ. קְנֹה חָכְמָה מַה טּוֹב מֵחָרוּץ, וּקְנוֹת בִּינָה נִבְחָר מִכָּסֶף. מְסִלַּת יְשָׁרִים סוּר מֵרָע, שֹׁמֵר נַפְשׁוֹ נֹצֵר דַּרְכּוֹ. לִפְנֵי-שֶׁבֶר גָּאוֹן, וְלִפְנֵי כִשָּׁלוֹן גֹּבַהּ רוּחַ. טוֹב שְׁפַל רוּחַ אֶת עניים (עֲנָוִים), מֵחַלֵּק שָׁלָל אֶת גֵּאִים". (משלי ט"ז/יד'-יט')
למאמר המלא...
|
|
"עֹשֵׁק דָּל חֵרֵף עֹשֵׂהוּ, וּמְכַבְּדוֹ חֹנֵן אֶבְיוֹן. בְּרָעָתוֹ יִדָּחֶה רָשָׁע, וְחֹסֶה בְמוֹתוֹ צַדִּיק. בְּלֵב נָבוֹן תָּנוּחַ חָכְמָה, וּבְקֶרֶב כְּסִילִים תִּוָּדֵעַ. צְדָקָה תְרוֹמֵם גּוֹי, וְחֶסֶד לְאֻמִּים חַטָּאת. רְצוֹן מֶלֶךְ לְעֶבֶד מַשְׂכִּיל, וְעֶבְרָתוֹ תִּהְיֶה מֵבִישׁ".
למאמר המלא...
|
|
הכתרת המלך
יום הדין ויום ההכתרה
נוסף לכך שהימים הנוראים הם ימי דין לכל ברואי תבל מי לחיים ומי למוות, וכל אחד נכתב בספר המתאים: "ספרי צדיקים", "ספרי רשעים" ו"ספרי בינונים", הרי הדבר העיקרי והחשוב בראש-השנה הוא "המלכת והכתרת הקב"ה למלך על העולם".
למאמר המלא...
|
|
התורה תולה את מינוי המלך בשני תנאים: 1) כיבוש ארץ ישראל וחלוקתה. 2) בקשת העם למנות מלך כמו העמים שסביבו, וזה לשון הפסוק (דברים, יז,יד): כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך, וירשתה וישבת בה ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגויים אשר סביבותי. שום תשים עליך מלך, אשר יבחר ה' אלוקיך בו גו'.
למאמר המלא...
|
|
המלך ראמה הרביעי-'מונגקוט' הוביל תהליכי מודרניזציה בתאילנד .בתקופה זו למד לשונות סנסקריט, פאלי, לטינית ואנגלית, למד את מדעי המערב ואימץ את המשמעת הקפדנית של נזירי מון המקומיים. הוא גם עקב אחר המתרחש בעולם החיצון, וכשעלה לכס השלטון ב-1851 מיהר לכונן יחסים דיפלומטיים עם מספר מדינות אירופיות, ובכך הסיר מעל תאילנד את איום הקולוניזציה.
למאמר המלא...
|
|
מחלוקת קרח ועדתו
מחלוקת קרח ועדתו במשה רבינו, עליה מסופר בפרשתינו, ממקדת את תשומת הלב למעמדו המיוחד ויוצא הדופן של מנהיג העם, ראש בני ישראל - משה רבינו בדורו, והמשה רבינו שבכל דור ודור:
למאמר המלא...
|
|
על פסוק זה נשאלת השאלה: מדוע נאמרת המלה "עולה" פעמיים? ההסבר הוא: שיש לקרוא פסוק זה בלשון תמיהה. דהיינו, ה' שואל: "היא העולה?" האם רק את זה מביאים אתם להקריב לכבודי?
למאמר המלא...
|
|
"אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ..." (שמות כ"ב/כד').
כותב על כך הרמב"ם בהלכות מלווה ולווה: "מצוות עשה להלוות לעניי ישראל".
הרמב"ם מדגיש שהמצווה היא לתת לעניים. אך הגמרא במסכת סוכה (מ"ט/ב') מדגישה שמצוות "גמילות חסדים" היא לכולם, עניים ועשירים כאחד. אם כן, מדוע מדגיש הרמב"ם את העניים בלבד?
למאמר המלא...
|