כולכם ודאי מכירים את המשפט הנוראי "המטרה מקדשת את האמצעים". אמנם היה חשוב לי להביע את עמדתי בנושא ולכן עשיתי זאת כבר בשורה הראשונה של המאמר, אך זו אינה מטרת המאמר הזה. מטרתו לתת לכם נקודת מבט אחרת שתאפשר לכם להבין מדוע המשפט הזה אינו נכון מיסודו. שימו לב לכותרת המאמר: "גם מטרה היא אמצעי".
למאמר המלא...
|
פרשת השבוע, פרשת "כִּי תִשָּׂא", נושאת מתח רב [1]. הפעם נדון בפסוקים הראשונים שאינם קשורים למתח הרב. הפרשה נפתחת באמירה: "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם, וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם" [2]. פסוק זה משקף את האמונה שאסור למנות את בני ישראל, וכאשר צריך בכל-זאת למנות אותם, יש לתת כופר נפש כדי לא להיפגע [3].
הקשר בין מניית אוכלוסיה, מפקד אוכלוסין בימינו, לבין חובת תשלום כופר על-ידי הנפקדים אינו מבואר
למאמר המלא...
|
"רַבִּי חֲנִינָא בֶן דּוֹסָא [...] הָיָה אוֹמֵר: כֹּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת; וְכֹל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַעֲשָׂיו אֵין חָכְמָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת" (מסכת אבות ג, י).
בובר טוען: "לא ידיעות בלבד מביאות לו לאדם את העולם, שכן הללו מביאות לו לאדם רק עולם של לז ולז ולז" (בובר, בסוד שיח, עמ' 5).
ועל תפיסת בובר נאמר: "המעשה אחריתו פעולה אך ראשיתו בכוונה. כוונה שאין בעקבותיה עשייה עקרה היא ואילו עשייה שלא מתוך כוונה חסרת משמעות היא" (דוד ברזילי, האדם הדיאלוגי, ירושלי
למאמר המלא...
|