בכפרים הטמיליים בדרום הודו ישנה מסורת עתיקה של בניית סוסי טרקוטה ענקיים,סוסים אלה בגובה של עד 5מ' הם השג טכני ואומנותי יוצא דופן.השיטה בה נבנים ונשרפים דמויות ענק אלה היא יוצאת דופן במורכבותה.חלקם של הפסוסים הפזורים היום בסביבות העיר Chidambaram חוג פיסול  קריית אונו, הם בני מאה שנים לפחות.כשביקרתי שם -לא נותרו אלא שברים והריסות. ובכל זאת יכולתי להרגיש בעוצמה של מה שהיה שם פעם,הודו לא נאחזת בשום דבר,אף אחד לא חשב שיש משהו מיוחד באובדן הזה,הכפרים עברו לפילים עשויים בטון.הפיתוח החדש הוא שימוש בתבניות אחידות לפילים הללו .זה נראה כמו פלסטיק זה מרגיש כמו פלסטיק,לרגע חשבתי שמדובר בעוד אחת מתערוכות הנושא של תל אביב (שוורים,אריות,פינגוונים עשויים פיברגלס ומקושטים)

אומנות זו של עבודה בחימר למטרות פולחניות חוג פיסול רמת גן(שהוחלפה בהודו בשנים הארונות בעבודה בבטון)היא על סף גוויעה  ורק במספר כפרים נידחים(למשלPuthur) עדיין נשמרת מסורת זו.הטכניקה היא כזו שבה כל העבודה מתבצעת באתר הבניה.לחימר המקוקומי מוסיפים גבעולי קש (גבעולי אורז) למטרות חוזק קונסרוקטיבי, תחילה נבנות הרגליים בתהליך האורך שלושה ימים(הצוות הוא בן חמישה אנשים)לאחר שהן מתקשןת ומסוגלות לשאת את מבנה הגשר מעליהן -מוקם האחרון.