חלק מהפונים שמגיעים לחדר המיון הפסיכיאטרי או למרפאות הציבוריות, נוטל מספר רב של תרופות פסיכיאטריות. לפעמים אפשר למצוא מישהו שמקבל שני כדורים נוגדי דיכאון, כדור אחד נוגד פסיכוזה, לפעמים מייצב מצב רוח, אולי כדור הרגעה וגם כדור שינה לקינוח. אבל האם מדובר בטיפול ראוי וטוב?

טיפול תרופתי פסיכיאטרי זה דבר מורכב

הבעיה של ריבוי תרופות איננה יחודית לפסיכיאטריה.  היא קיימת בטיפול בלחץ דם, בסוכרת ובטיפול בכאב ובמגוון בעיות רפואיות שונות. שנית, במצבים של בעיות פסיכיאטריות עקשניות כמו דיכאון עמיד לטיפול, סכיזופרניה, מקרים של חרדה קשה או במקרים עקשניים יש לפעמים מקום לנסות שילוב של כמה סוגים של תכשירים, ולרוב בשילוב התערבות פסיכולוגית מתאימה כדי להביא לשיפור מהותי במצבם של הסובלים. יש מחקרים רבים שהוכיחו זאת מעל לכל ספק.

מרבית המטופלים לא סובלים ממחלות פסיכיאטריות קשות אלא ממה שקרוי 'פסיכיאטריה קלה'. אותם קשיים בעצמה נמוכה של חרדה או דיכאון שהן מצד אחד מעבר לדיכאון וחרדה חולפים שמופיעים מדי פעם, ומצד שני לא מגיעים לרמות הדורשות אשפוז או מסגרת אינטנסיבית? מדוע במקרים כאלו יש אנשים שמקבלים ריבוי תרופות? לכך יש הסברים שונים, שכנראה כולם נכונים יחדיו.

הנה כמה סיבות שבגללן אנשים מקבלים מספר תרופות פסיכיאטריות:

1. חוסרסבלנות. הסיבה הראשונה בחשיבותה לקבלת כמותגדולה של תרופות היא העדר סבלנות של המטופל ושל הפסיכיאטר המטפל. חלקמהתרופות הפסיכיאטריות לדוגמא לדיכאון או לחרדה דורשות שבועיים שלושה ולפעמיםאפילו חודשיים עד שהן משפיעות במידה מספקת. אבל קיימת בעיה: המטופל דורש באופןמיידי להרגיש טוב יותר, המשפחה רוצה שהאדם יחזור מייד לתפקוד מלא וכולםלחוצים. אז אחרי שמתחילים את התרופה הראשונה ואין שיפור מיידי, הלחץ גוברוהפסיכיאטר שגם רוצה להצליח בטיפול לפעמים נשבר ומתחיל להוסיף תרופה ואחר כךעוד תרופה. זה עוזר לכולנו - למטופל, למשפחה וגם לפסיכיאטר להרגיש שהם עושיםמשהו אבל התהליכים הביולוגים אורכים זמן שלא ניתן לקצר אותו, וחייבים להמתיןאת משך הזמן הזה, ולא חשוב כמה נרצה אחרת.
2. אבחוןלא מדוייק.לפעמים הפסיכיאטרים טועים באבחון או שהם שואלים שאלות שלא נותנות תמונה מלאה.לדוגמא אדם שהגיע אלי לא מזמן והציג תמונה שלכאורה היתה יכולה להתפרש כמצבפסיכוטי הכולל סיוטים, הלוצינציות שונות וחרדה קשה, אך התחושה שלי היתהשמדובר במשהו אחר שהוא תגובה רגשית קשה למצב אישי ומשפחתי בעייתי מאד. מהשעשיתי זה לתת טיפול בכדורי הרגעה (ממשפחת הבנזודיאזפינים) ולאחר יומיים הואיצא מהמצב הזה. אם הייתי נותן טיפול בתרופה אנטי פסיכוטית הייתי מקבל תגובהדומה מבחינה טיפולית, אבל האדם היה מקבל בעצם טיפול לא מתאים.
3. שימושלא מתאים בתרופות. ברפואה יש הרבה שימוש בתרופות שהוא off-lable. לוקחיםתרופה שנוצרה למטרה אחת ומשתמשים בה למטרה אחרת שלא הוגדרה על ידי היצרן ולאעל ידי גורמי הרישוי. לדוגמא שימוש ב propranolol שהיאתרופה ללחץ דם לטיפול בסימפטומים חרדתיים. זהו שימוש מקובל שנחקר פעמים רבותבמחקרים, אבל הוא עדיין לא רשום רשמית בספר התרופות. לפעמים נותנים תרופותבצורה כזו גם אם אין מספיק מחקרים או על בסיס נסיון טיפולי, כי מרגישים שאיןמוצא אחר. לפעמים כשתרופות לא מסייעות מספיק מנסים לשלב שניים או שלושה סוגיםשונים בתקווה שכך 'נשבור' את המחלה. החשיבה צריכה להיות מבוססת על איכות ולאעל כמות התרופות. על מנגנון הפעולה של התרופה ולא הרצון שלנו להיטיב עםהמטופל.
4. ריבוימטפלים. אתם מכירים את הסיטואציה שבהלמישהו יש כאבים, והוא הולך מרופא לרופא, מחדר מיון לחדר מיון ובכל מקוםמוסיפים לו כדור עד שהוא לא יכול לזוז מרוב תרופות. אותו הדבר אצל מטפליםבתחומים שונים. רוצי לבחור מטפל אחד, פסיכיאטר אחד שינהל את הטיפול ויקבל אתההחלטות. גם אם הולכים לקבל חוות דעת פסיכיאטרית שניה, חוזרים עם ההצעה שלהפסיכיאטר המייעץ על הפסיכיאטר המטפל - ושהוא יקבל את ההחלטה הסופית.
5. רקתרופות פותרות את המחלה הפסיכיאטרית. זו הגישה הביולוגית של הפסיכיאטריה, שמאחוריה האמונהשכל הבעיות שלנו הן עניין של איזון ביוכימי ושל פגיעה בנוירונים. הבעיה היאשהמציאות, ומרבית המחלות הפסיכיאטריות מורכבות הרבה יותר. הטיפול חייב להיותשילוב של טיפול תרופתי בתרופות פסיכיאטריות מתאימות, והתייחסות לגורמים אחריםשמשפיעים כמו מרכיבים פסיכולוגים, התנהגותיים, כלכליים, משפחתיים, סביבתיים,גופניים ועוד. הגישה הרפואית המצמצמת נוכנה במקרים מסויימים אך לא תמיד. אםהגישה היא שמדובר באיזון ביוכימי אז יש הגיון במשחק עם עוד ועוד תרופות, אבלאם אנחנו חושבים שיש גם קשר לסביבה, אז צריך להשתמש בכלים נוספים ולאו דווקאבתרופות נוספות.

אז מה עושים עם התרופות הפסיכיאטריות?

הפסיכיאטר לא בעסק הזה לבד. למרות המצוקה גם המטופלים צריכים לקחת אחריות על הטיפול. כדאי שהמטופל ידווח לפסיכיאטר על כל החומרים שהוא צורך כגון תרופות שרופאים אחרים נתנו לו, תוספים טבעיים, תרופות ללא מרשם וגם חומרים אחרים שיכולים להשפיע על המוח כמו קפאין, ניקוטין, משקאות אנרגיה ומאכלים אחרים, סמים קלים יותר וקלים פחות ובכלל כל מה שאולי רלוונטי.

במקרים שאדם לוקח הרבה תרופות הפסיכיאטר והמטופל צריכים לדון במטרה שבגללה נלקחת כל תרופה, ולבחון אם יש אפשרות לצמצם את מספר התרופות, או להחליף את חלקן בכדורים אחרים שיכולים להגיע להשפעה דומה. המטופלים גם צריכים להבין שלמרות הרצון שלהם לתגובה מהירה, תוספת של יותר מדי תרופות בבת אחת מעלה משמעותית את הסיכון לתופעות לוואי. אני שוב מזכיר שיש בהחלט מקרים שיש צורך בשילובי תרופות, ולפעמים גם אין דרך אחרת, אך זו החלטה שצריכה להתקבל מתוך שיקול דעת.