|
ההתנגדות למאגר מצד אזרחים ועמותות החוששות, לחדירה ופגיעה בפרטיות, מוצדקת במידה מסוימת, אך מתגמדת לעומת היתרון של מתן ביטחון למדינה.
אם הייתי נשאל (או כל אזרח אחר), האם אתה מוכן לוותר על מקצת מהפרטיות תמורת מניעת פיגוע שבו יהרגו ויפצעו 100 אזרחים, 50, 30, 20, 10 או אדם אחד, ילד אחד – תשובתי היתה כן. אני מוכן.
להבדיל מכל ארצות אירופה (שבחלקן יש תעודות חכמות ודרכונים), בישראל – בגלל המצב הביטחוני, המצב שונה ולכן האמצעים חייבים להיות אחרים.
כן למאגר – לא לזלזל בביטחונו ולדאוג שלא יזלוג לגורמים לא רצ
למאמר המלא...
|
|
ההתנגדות הנמרצת והממושכת של צמרת הפרקליטות ובמיוחד מצד פרקליט המדינה, להקמת גוף ביקורת חיצוני על הפרקליטות, לא היתה מוצדקת ובעיקר לא מובנת.
כל גופי הממשל, נתונים לביקורת ואין שום סיבה הגיונית או משפטית לתת חסינות יתר לפרקליטות.
שרת המשפטים ציפי לבני והיועץ המשפטי יהודה ויינשטיין, סיכמו על סמכויות ועדת הביקורת כולל תלונות מאזרחים, שהיה המכשול העיקרי להצעה.
הפרקליטים – הם כמו גלדיאטורים בזירה הציבורית והמשפטית.
למאמר המלא...
|
|
מדובר בערעור על עקרונות משפטיים ונורמות ציבוריות. הטענות בדבר רדיפה או נקמנות מצד הפרקליטות, משוללי בסיס משפטי וציבורי והם תולדה של יחצנות וניסיון להסיט את הנושא העיקרי לנישה צדדית.
אין רדיפה פוליטית, אין רדיפה אישית- יש מלחמה על כללי התנהגות של אנשי ציבור וקביעת סטנדרטים לעתיד.
הטענה של אנשי ציבור: לא ראיתי, לא ידעתי, לא שמעתי (בנוסח שלושת הקופים) – חייבת להיעלם.
למאמר המלא...
|
|
הדור הצעיר (שמטבעו הוא יותר קיצוני), שמייצגיו הם דני דנון, חוטובלי, יריב לוין, זאב אלקין וכמה עסקנים נוספים, מתוסכלים וממורמרים, מנסים להשתלט על הליכוד.
דור הביניים, שסומן בזמנו למנהיגות שנציגיו היו דן מרידור, בני בגין, מיקי איתן ונוספים שעזבו למפלגות אחרות (ישראל ביתנו, התנועה) – הודחו מהמפלגה לפנסיה, צחי הנגבי – בינתיים ב"הולד" זמני.
ביבי – מאבד גובה, וכמו מטוס שמאבד גובה, אם לא יתייצב ויתרומם, עלול להתרסק.
למאמר המלא...
|
|
"עד מדינה", בפרשת בר-נוער, פנה מיוזמתו למשטרה והפך לעד מרכזי בפיענוח הרצח המיותר.
"עד המדינה" – ביקש הגנה, ברח, התראיין ונתפס מחדש. בריחתו – קריאה לעזרה נפשית. למשטרה נגרמה מבוכה (שהגיעה לה), גם בשל ההעלמות מדירת מסתור וגם בשל מסיבת העיתונאים המנופחת, המיותרת, , עם שורת קצינים במדים מצוחצחים ושמחים.
האם יחול שינוי במשפט?
ראה סע' 54 א' + 10א' לפ"ק הראיות (נוסח חדש) התשל"א-1971.
למאמר המלא...
|
|
איראן בחרה מבין המועמדים שאושרו את הפחות קיצוני, בתקווה לשינוי בחברה, בכלכלה וביחסים עם ארה"ב.
אסור לשכוח – יש נחשים שמשילים את עורם, אבל נשארים נחשים והארס לא נעלם.
יש עקרבים, חלקלקי לשון ומטיבי דיבור, שיכולים לשכנע צפרדעים תמימות, שוחרות שלום ויודעות לשחות להעביר עקרב ארסי על גבם לגדה השניה של נהר השלום – אבל באמצע הנהר, העקרב נזכר שהוא בעצם עקרב, זה תפקידו ויעודו – עוקץ וצולל עם הצפרדע אל התהומות.
למאמר המלא...
|
|
כשמחליטים להילחם בטרור, שמאיים על הביטחון והקיום, יש להקריב גם זכויות אזרחיות ולהגבילן.
התנגדות מצד פוליטיקאים ומשפטנים, בנוסח חוק "דרקוני", פוגע בזכויות יסוד, אינו מתאים לעובדות החיים אלא למדינות החיות בשלווה: בהרי האלפים או הפירינאים שישראל לא שייכת אליהן. כשנלחמים ב"דרקונים", מחופשים למחבלים ו/או מתאבדים, יש לנקוט באמצעים הולמים לאיום.
דמוקרטיה מתגוננת – זכאית גם להגנת החוק.
למאמר המלא...
|
|
כשהתקשורת מבקרת את תקציב הביטחון, בין הסעיפים הראשונים שהיא מדגישה, לצורך קיצוצים, היא מצביעה על הפנסיה הצבאית.
כנראה שהמבקרים טחו עיניהם מלראות, שקבוצת גמלאי צה"ל, הם למעשה אלה שמחזיקים את "מגש הכסף", עליו נתנה, נבנתה, החזיקה מעמד, מדינת ישראל עד ימים אלה ובעתיד הנחזה לעין.
למאמר המלא...
|
|
האמרה שתי מדינות לשני עמים, הפכה בשנים האחרונות ל"מנטרה" פוליטית שחוקה, שרבים מפסיקים להאמין באפשרות ליישמה.
ככל שמספר ההתנחלויות גדל, או מתעבה, הסיכוי להצלחת התכנית, הולך ופוחת.
להערכתי – הזמן פועל לרעת הפלסטינים, תזכרו מי אמר זאת.
למאמר המלא...
|
|
היידה שרה – נוסעים. הגב' נתניהו מתחילת הקדנציה הראשונה של ביבי, כראש ממשלה, החלה למשוך "אש" מהתקשורת בשל התנהלותה וגחמותיה החריגות.
העובדה שנדבקה לביבי, כמעט לכל הנסיעות שלו, היתה קצת מוגזמת, במיוחד כשהילדים היו קטנים וטלטלו אותם בלילות ובימים בליווי מטפלות לנסיעות ארוכות וקצרות. גם ההוצאות על ניקיון, אוכל ופינוקים מוגזמים. יש אמנם מקרים ואירועים שהפרוטוקול מחייב או דורש הופעת ראש הממשלה ורעייתו – אבל לגבי היתר, זה לשיקול דעת.
בתקופת בגין, שמיר, ראשי ממשלה מהליכוד, זה לא היה קורה.
למאמר המלא...
|