|
אנחנו כמהים לשינוי. כמהים לאהבה. כמהים לאינטימיות. לשמחה. לסיפוק רגשי ובמקום זה אנחנו מוצאים את עצמנו שקועים בתוך הסבל. סוחבים את העבר לכל מקום. ומרגישים כבולים נפשית. כאילו שהנפש שלנו אסירה. ואנחנו הסוהרים של עצמנו.
למאמר המלא...
|
|
על מנת לאפשר לשמחה להיות חלק אינטגרלי מהחיים שלנו. אנחנו חייבים להסיר את האיום שאנחנו חשים על הקיום שלנו. בין אם זה איום קיומי, רגשי או חברתי. אנחנו חייבים לצאת מחוויית ההישרדות ולהתחבר חזרה ללב שלנו.
למאמר המלא...
|
|
אתם מסכימים לעצמכם בפורים לשחרר שליטה ולהשתטות? מסכימים לעצמכם לשמוח באמת מכל הלב? בפורים יש לנו את הלגיטימציה לשחרר את משקולת החשיבות העצמית שאנחנו עוטים על עצמנו באופן קבע ולאפשר לחלק הילדי, לחלק השמח, הספונטני ומלא האהבה שבתוכנו להתבטא קצת יותר בחופשיות ממה שאנחנו מאפשרים לו בדרך כלל.
למאמר המלא...
|
|
אם בילדות שלנו חווינו חסר רגשי גדול שלוווה בהרבה כאב. על מנת לתפקד באופן תקין בחיי היומיום אנחנו נדכא את הכאב שלנו ויחד איתו רגשות נוספים. כיוון שהחסר ממשיך ללווות אותנו גם בבגרות, הדיכוי הרגשי ימשך וכתוצאה מכך הדיכאון הסמוי יהפוך לחלק טבעי מהחיים שלנו.
למאמר המלא...
|
|
גאווה זה לא מצב טבעי ובריא. אף אחד מאיתנו לא נולד נגוע בגאווה. נולדנו מהותיים בעלי דימוי עצמי תקין. כאשר אנחנו לא מרגישים בעלי ערך פנימי, כאשר אנחנו לא מרגישים חשובים מתחילה להתפתח אצלנו חשיבות עצמית. וגאווה מתפתחת כאשר אנחנו מנסים לשמר את החשיבות העצמית שאנחנו נושאים על עצמנו.
למאמר המלא...
|
|
החיים של מצליחן מנוהלים מהניסיון להוכיח לעצמו ולסביבה שהוא ראוי ובעל ערך. בתור ילד, הוא לא חווה ביטחון בערך של ההורים שלו כלפיו. הוא לא מספיק קיבל את החוויה שהוא ראוי ובעל ערך בגלל מה שהוא. ולכן, בבגרותו הוא הופך את הסביבה למעין ההורים שלו – ומנסה בכל דרך אפשרית להוכיח לכולם כמה הוא שווה. הוא מנסה להרשים את האחרים ולהשיג את הערכתם.
למאמר המלא...
|
|
כאשר קיים פער בין הגיל הרגשי שלנו לגיל הכרונולוגי שלנו יהיו פעמים שהתגובות שלנו יהיו תגובות של ילדים קטנים ולא של אנשים בוגרים. אם אני מתבגר כרונולוגית ולא מתבגר רגשית, נוצר בתוכי פיצול. כאשר התפקוד היומיומי שלי שנובע מהתדמית שלי הוא תפקוד של מבוגר והתפקוד הרגשי שלי שבו אני עדיין ילד קטן.
למאמר המלא...
|
|
התוקפנות שלנו מתפרצת בעיקר במצבים בהם אנחנו חשים נטישה או השפלה. כאשר סיטואציה מסוימת מעוררת בנו חוויה של דחייה, זלזול, ניצול או השפלה זה מציף בנו כאב פנימי ששוכן בנו עוד מהילדות שלנו והתגובה המיידית שלנו תתבטא בתוקפנות או באלימות.
למאמר המלא...
|
|
לפעמים נדמה שבמקום לנהל את יכולת הביטוי שלנו היא זאת שמנהלת אותנו. יש דברים שאנחנו היינו רוצים להיות מסוגלים לומר אך אנחנו פשוט לא מצליחים. ולפעמים אנחנו פשוט לא מצליחים לשתוק. להפסיק לדבר.
למאמר המלא...
|
|
כילד, הציפיות הטבעיות שלי הם ציפייה לחום, למגע פיזי, לאינטימיות, לרוך, לאהבה, לקבלה, למילה טובה, לעידוד, לניחום כשכואב לי, למילה טובה, לתחושת ביטחון, לתחושה שאני רצוי כמו שאני ועוד. ככל ש יותר ציפיות שלי לא קיבלו מענה, יש בתוכי יותר כאב ואכזבות מודחקות. לאט לאט, אני לומד גם להדחיק את הציפיות שלי על מנת להימנע מהכאב שמלווה לאכזבה מחוסר התממשות שלה.
למאמר המלא...
|