|
אין דבר אנושי יותר מרצונו של אדם להטביע את טביעת אצבעו הייחודית בעולם הזה.
אמצע החיים הוא התחנה הראשונה שבה אנשים רבים שואלים את עצמם שאלות קיומיות הנוגעות למימוש ולמשמעות חייהם.
שאלות אלו מעוררות צורך עז לבחון את גרסתנו על אירועי חיינו, שכן - מהם חיינו אם לא גרסתנו עליהם?
צורך זה עולה שוב וביתר שאת גם בשלב הבא – שלב היציאה לגמלאות.
אנשים מבקשים לספר לאחרים את סיפורם, לא פחות מאשר לעצמם. לכל אדם יש סיפור מרכזי, אירוע מכונן, נושא מרכזי שסביבו סובבים חייו. הסיפור הזה זורם בעורקים, עומד על קצה הלשון, מסופר בפרקים ולסרוגין ואף פעם לא בא על פורקנו. בשלב מסוים (בדרך כלל עם היציאה לפנסיה) אדם אומר לעצמו: זהו, הגיעה השעה לספר את סיפורי פעם אחת ולתמיד, לשיר את שירת חיי במלוא הגרון מהתחלה ועד הסוף, להעביר את המסר, להרגיע את הגעגוע, להבין מה בדיוק התרחש שם/כאן.
למאמר המלא...
|
|
כתיבה שיווקית – יותר מכל כתיבה אחרת, היא כתיבה שזוכה ליחס חשדני – כאילו מילותיה רודפות אותך על מנת להשיגך ובכל מחיר.
זו הסיבה שדווקא לעוסקים בכתיבה שיווקית חשוב כל כך לברור את המילים, לחוש אותן ובעיקר למצוא את האיזון הדק בין הרצון להגיע לקהל היעד מהר ובעוצמה, לבין הקשבה לאותו קהל מאוים, מוצף מסרים
למאמר המלא...
|
|
אתם זוכרים איך הבטחנו לעצמנו ברגע של חולשה להיות ההורים הכי טובים בעולם ולעולם לא לתת לאוצרותינו היקרים לחוות את הכאב שחווינו אנחנו מול המסרים הסותרים של הורינו?
איך הבטחנו לחנך אותם לכל מה שטוב ונכון בעינינו, כדי שיהיו אנשים טובים, מאושרים. בעיקר כאלו המאמינים בכוחותיהם ומסוגלים לעזור לעצמם מול כל מכשול, מול כל צרה.
"המוצץ שלי והמוצץ של אבא – סיפורו של מסע גמילה משפחתי" - שכתבה שלומית מירון וצילמה עדי אדר (הוצאת אסטרולוג) - מוריד את הלוט מעל כל ההכחשות שלנו. הם רואים. הם שומעים. הם מפנימים. והם יהיו כמונו. עוד סיבה להרחיב את המודעות ולהגביר את הצמיחה
למאמר המלא...
|