האנטומיה של הנפש

"ויצר ה' את האדם מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה".

 חכמת קבלה מלמדת כי באדם פועלת בהרמוניה מערכת דינמית של חמישה כוחות רוחניים. הם אלה המפעילים את המכונה האנושית המופלאה , היא נזר הבריאה, ונקראים בשמות : "נפש", "רוח", "נשמה", "חיה", "יחידה".
ובראשי תבות : נר"ן ח"י . חמשת החלקים מחולקים כנגד חמישה עולמות רוחניים : אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. בעוד שדרגות נר"ן שוכנות באדם הלכה למעשה שתי הדרגות הנוספות , ח"י, הינן אסטרליות תחושתיות ומקרינות על האדם את אורן מעולמות עליונים.
במאמר זה אציג מזוית צרה את מהות הנר"ן ח"י ואת מידת השפעתם על האדם. יובן למעיין בנאמר כי אינני מתיימר ולו לרגע להכיל בדברים הבאים את כלל הרבדים וההיבטים השונים אודות הנושא המדובר וכי כל האמור הינו בבחינת קוצו של יוד.

"נפש"- הדם, שנאמר בתיקוני הזוהר " כי הדם הוא הנפש ועפרא דמכסיא עליו".
נחצבה מעולם העשיה. מבטאת את החלק הרוחני הנמוך ביותר באדם וקיימת בכל צורות החיים. מהות הנפש היא כיסופים לאותו תענוג עליון שממנו יצאה. קרי,הנפש נחצבה ממקור גבוה שם זכתה לתענוג עילאי, אך לא בזכות עצמה. היא יורדת לעולם ומתלבשת באדם כדי להנות מאותו תענוג בזכות ולא בחסד. כדברי הזוהר "נהמא דכיסופא" משמע לחם של בושה או לחם חסד שאינו מגיע למקבל כי אז עלול לחוש בושה על קבלת הטבה בחינם. כל זמן שהנפש מולבשת באדם היא לעולם תשתוקק לסיפוק ולתחושת תענוג (רצון לקבל). מכאן נובע הרצון לשווי משקל (הומאוסטזיס כפי שמגדיר זאת מסלאו) שבין הדחף לסיפוק. הנפש היא החלק הבסיסי המחבר בין הגוף לבין הנשמה ומקום משכנה בכבד. אחראית על התיפקודים הביולוגיים של הגוף , על תהלוכת הדמים ועל יצר ההישרדות. בזמן שינה נותרת בגוף לבדה בזמן שכל החלקים האחרים עולים לממד עליון ודואגת לשמר את אנרגיית החיים חיות לאדם. הנפש זורמת בספירות: נצח, הוד, יסוד, מלכות. כל פגיעה או הפרה של איזון במרכז הנפש עלולים לגרום לחוסר איזון בתפקוד הנפשי – מנטלי וכן באברי הבטן.

"רוח"- "אמר קהלת מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה" (זוהר).
נחצבה מעולם היצירה. מייצגת את השאיפות ואת עולם הרגשות- שמחה, כעס, גאווה ועוד.מקום משכנה בלב ובשונה מהנפש המצויה בכל בעלי החיים ,קיימת רק בבן האנוש. "הרוח" היא היכולת המוגברת להרחבת גבולות "האני" הסוביקטיבי ביחס לתמונה האוביקטיבית הרחבה. עניין זה גורם לאדם לזהות מחד את חולשותיו וחסרונותיו ומאידך את יתרונותיו. כל אלה מוכתבים ע"י זיהוי מושכל הקובע את מצבו ביחס למציאות החיצוניות.
ראיית המציאות הרחבה שהיא בבסיסה של הרוח מדרבנת את האדם להתקדם ולהעפיל (הטרוסטזיס כפי שמגדירה זאת הגישה האקזיסטנאציאליסטית)אל עבר יצירת אישיות גבוהה וזהות יחודית. בעוד שהנפש דורשת סיפוק מיידי של רצונות זמניים, הרוח מניעה את האדם לצאת מעצמיותו ולתור אחר תענוגות אחרים המתהווים בזמן עתיד. לפיכך ניתן לומר כי דרגת הרוח מתבססת על תפיסת הזמן ועל מסוגלותו של האדם לנוע על ציר הזמן לאורך זמן. יכולתו של האדם לדחות סיפוקים מידיים ולהציב לעצמו מטרות עתידיות תאפיין את את עקרון הרוח המורה על טבעה של האנושות - הצורך התדיר בהתקדמות ובראיה מעבר לזמן ההווה.
הרוח אחראית על התפקוד וזרימת האנרגיה באזורים: חזה, לב,ריאות וידיים.
כל הפרה או פגיעה רוחנית תגרור אחריה שרשרת תגובות שיתבטאו החל בבעיות לב, לחצים בחזה, כבדות בנשימה וכלה בקושי בהבעת רגשות, תסכולים, זעם והתכנסות פנימית. זורמת בספירות חסד, גבורה ותפארת.

"נשמה"- הנשמה מקורה עליון והיא נחצבה מעולם הבריאה. החלק הרוחני הייחודי לאדם ושאינו קיים באף ייצור אחר. היא העל מודע העמוק שבאדם. הגרעין הפנימי של אישיותנו שאינו מתכלה לעולם וחי חיי נצח. היא החלק הטהור ביותר ואין אפשרות לפגום בה אלא לעמעם ולערפל את התגלמותה והופעתה בחיי האדם. בלילה עולה ונפרדת מהגוף ושבה אליו בבוקר כפי שנאמר בתפילת הבוקר " שהחזרת בי נשמתי...". נקשרת עם עולמות עליונים ונושאת לאדם מסרים תמידיים (חלום) שאם יהיה קשוב אליהם יוכל לדעת אודות העתיד להתרחש. אחראית על האינטלקט ועל החלק החשיבתי ולפיכך מקום משכנה במוח האדם.הנשמה הינה ישות ממשית נצחית , חסרת צורה המסוגלת לקיום שאינו מחויב ותלוי בקיום הגוף החומרי. כאשר היא שוכנת בגוף היא מהווה את מנוע הבעירה הפנימי ומרכז השליטה המחשבתית. בזמן עזיבתה את הגוף באופן זמני ( שינה ) או לצמיתות ( מוות ), הגוף מאבד את חיוניותו והופך לחפץ דומם חסר זרם תודעה. הגדרה זו מציגה את הנשמה כאנרגיה רוחנית אין סופית שאינה כפופה לחוקים גשמיים כלשהם הואיל ולנשמה קיום במישורים שאינם ארציים , תפיסה זו מגדירה את הנשמה כבת אלמוות המתקיימת גם לאחר מות הגוף עצמו. באופן טבעי לגמרי דברים אלו מובילים אל עבר שער נוסף הנקרא גלגול נשמות. תחום מרתק ועמוק לכשעצמו.
יובן למעיין כי כל הדרכים הפילוסופיות המגדירות את רעיון הנשמה נפגשות בסופו של דבר באותה הנחת יסוד הקובעת כי לנשמת האדם חיים עצמאיים נצחיים שמקורם בעולמות עליונים. זורמת בספירות: כתר, חכמה, בינה, (דעת).

"חיה"- מייצגת את האנרגיה הרוחנית הרביעית במספר הסובבת סביב האדם. גבוהה לאין שיעור במעלתה מהנפש. מקיפה את האדם ועוטפת אותו באור רוחני עצום (אור מקיף) הנקרא "הילה". ככל שמדרגתו הרוחנית של האדם גבוהה יותר,למשל בזמן תפילה ובהנחת תפילין, כך יישתנה צבע ההילה המקיפה אותו, מה שיעיד בוודאי על מצבו הרוחני באותו רגע.
התיאור הראשון של הילה מופיע במקרא לגבי משה רבנו " ומשה לא ידע כי קרן עור פניו" (שמות ל"ד, כ"ט). תפקידה של "חיה" הינו קריטי וחשוב עד מאוד לחוסנו של האדם. היא משמשת כעין מסך החוסם ושומר על האדם מפני אנרגיות שליליות הנכנסות לגוף ופוגעות באיזון הרוחני-גופני. מעצם היותה משמשת כשדה אלקטרו מגנטי המגן על האדם כך נבין כי ככל שמעלתו של האדם תהיה רוחנית יותר כך שמירתו מאנרגיות שליליות תהיה גבוהה יותר.

"יחידה" – הדרגה הרוחנית הגבוה ביותר. נמצאת מעל ראשו של האדם ואינה מתלבשת בו. אור היחידה נמשך מאור "האין סוף" שם מקור הנצח. למעשה מדובר באור רוחני עצום מעל לכל הידוע, המוכר והמצוי כזה הנשגב מבינתו של האדם. לכן לא תתכן כל אפשרות מעשית שדרגת "יחידה" תתצטמצם ותתלבש בגוף החומרי. תפקידה לשמש טרנספורמטור המוליך את אנרגיית החיים מהמקור העליון.

לסיכום, במאמר זה ניסיתי להאיר במקצת את נושא דרגות נר"ןח"י . יובן למעיין בנאמר כי לעיתים נדרש האדם לעבור מספר גילגולי חיים על מנת לזכות לאחת מדרגות נר"ן ח"י. כלומר, בגלגלול ראשון מקבל האדם נפש דנפש ואח"כ רוח דנפש ובגלגול נוסף מתחיל לקבל את מדרגת הרוח על כל חלקיה השונים ולבסוף יחזור בגלגול נוסף לקבל את מדרגת הנשמה. כאשר מסיים האדם את כל מדרגות נר"ן הוא מפסיק לבוא בגלגול ונשמתו שבה אל חיק הבורא ועולה אל גן עדן עליון.

מוגש בברכה

www.kabalah.co.il
מאת יצחק אהרון יועץ, חוקר ומרצה של תורת הקבלה. ראש מרכז "חכמה" המרכז לקבלה וליהדות בפתח תקוה. עורך את מדור הקבלה באתר Y NET,משדר בקו המומחים של רדיו 103FM וברשת ב' בימי שישי בתוכנית "מה יהיה" עם יואב גינאי. 03-9220784