אצל חלק מהפונים לטיפול פסיכולוגי מתעוררת התלבטות: האם לפנות לפסיכולוג קליני – גבר, או לפסיכולוגית – קלינית אשה. לעיתים ההתלבטות נמשכת ונמשכת, מעוררת עוד ועוד שאלות פנימיות ובמקום להוביל למסקנה הופכת בעצמה למקור לסבל ובלבול:
אני חושבת שכדאי שאפנה לפסיכולוגית, כי רק עם אשה אוכל להפתח באמת ולדבר על כל מה שמטריד אותי. בעצם, אני פונה לטיפול כי אין לי בן זוג – ועם אשה לא אתמודד עם הקושי שיש לי עם גברים. אפנה לפסיכולוג. אבל אולי דווקא אשה תוכל להבין את הקשיים שיש לי עם גבר? אולי דווקא פסיכולוגית תתן לי את התמיכה שאצטרך? מצד שני, אני יודעת שקשה לי להתמודד עם דמויות סמכות, ואת זה גבר יוכל לעזור לי לפתור טוב יותר. אפנה לפסיכולוג...
לכל מי שחושב לפנות לטיפול פסיכולוגי ושאלות ממין זה מתעוררות בראשו המלצתי פשוטה – אין זה משנה כלל וכלל אם תפנו לפסיכולוג או לפסיכולוגית. הסיבה לכך קשורה בתופעת ההעברה.
העברה היא הכינוי שנתן פרויד לנטיה של הנפש להעביר להווה דפוסי יחסים שנחקקו בה בעבר. לרוב, אך לא תמיד, אנו מתכוונים ליחסינו עם הורינו, שצובעים בעוצמה את דפוסי הקשר שלנו בהווה. העברה קיימת בכל מקום שנמצאים בו בני אדם. היא אחראית לכך שסטודנט אחד המתחיל את לימודיו, יחוש שהסטודנטים שסביבו קרים ומרוחקים, בעוד שסטודנט אחר, שהחל ללמוד באותה כיתה בדיוק, יחוש שחבריו נחמדים ומאירי פנים. העברה אחראית לכך שאנו משחזרים את אותם דפוסי יחסים עם בני זוג שונים. אשה שכל בני זוגה נוטשים אותה בזה אחר זה היא דוגמה טראגית להעברה. גבר שחש שכל בנות הזוג שהיו לו זלזלו בו הוא דוגמה אחרת.
העברה מתרחשת בכל קשר וכך גם בטיפול פסיכולוגי. היא מתרחשת באותה מידה בין אם המטפל הוא פסיכולוג או פסיכולוגית . אתן לכך דוגמה. רווית, אשה בת 33 הודיעה לי בתחילת אחת מפגישותינו שהיא חשה מצויין, ונראה לה שאינה זקוקה עוד לטיפול פסיכולוגי. היה זה לאחר שחזרתי מחופשה בת שבועיים, במהלכה שהיתי בחו"ל, כך שלא הייתי זמין. רווית הגיעה לטיפול לאחר שארבעה קשרים זוגיים שקיימה הסתיימו באותו אופן בדיוק. היא סיפרה לי שהקשר התקדם על מי מנוחות, פחות או יותר, עד שבשלב כלשהו היא ננטשה לפתע על ידי בן הזוג, בלי שהיא מבינה מה קרה בדיוק. תמיד הגיבה לנטישה בהסתגרות כואבת והתרחקות. רווית ננטשה על-ידי אמה כשהיתה בת ארבע. האם התאהבה בגבר צרפתי ועזבה את משפחתה ובתה.
אמרתי לרווית שאני מכבד את תחושתה, אך מזמין אותה לבדוק איתי מה קורה איתה, שכן זכור לי שלפני חופשתי היא סיפרה על תחושת דיכאון שהתעוררה אצלה. שאלתה אותה איך חשה בזמן חופשתי. רווית סיפרה שבשבוע הראשון לחופשה ששכחה שאני בחופשה. היא הגיעה לפגישה כמתוכנן. עמדה מול דלתי וצלצלה וצלצלה דקות ארוכות. אחר-כך ניסתה להתקשר אלי בטלפון אך לא הייתה זמין. לאחר כמחצית השעה עזבה את המקום במפח נפש. היא המתינה שאתקשר ואסביר מה קרה, ורק לאחר כמה ימים הבינה שהתבלבלה.
הצעתי לרווית שסיפורה מעורר בי תחושה קשה ומוכרת – בדיוק כמו בכל קשריה בעבר, גם הפעם היא מוצאת עצמה ננטשת לפתע. בלי הודעה מוקדמת ובלי הסבר. רוותי הנהנה ודמעה. הוספתי שאולי תחושתה שאינה זקוקה עוד לטיפול היא תגובה לחווית נטישה זו. היא הנהנה בעצב. רווית לא עזבה את הטיפול. יחד יכולנו לקשור את החחויה שעברה מול דלתי הנעולה לחוויה שחשה בילדות. הפגישה הפכה לנקודת מפנה בטיפול, בה היינו נזכרים יחד בכל פעם שתחושת הנטישה התעוררה בה מחדש.
כפי שניתן היה להתרשם מהדוגמה, העברה אינה מבחינה בין מינים. לרווית לא היה קושי לחוש שאני נוטש אותה כמו אמה. בדומה, ניתן להעביר לפסיכולוגית רגשות שהתעוררו במקור מול האב. מסיבה זו אין זה משנה כל-כך האם תבחרו לפנות לטיפול פסיכולוגי אצל גבר או אצל אשה. בשני המקרים, בטיפול פסיכולוגי טוב יתעוררו ויעובדו כל הבעיות הרגשיות המרכזיות. מין הפסיכולוג ישפיע לכל היותר על סדר עלייתן.
לסיכום, אם אתם מתלבטים האם לפנות לטיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוג או אצל פסיכולוגית עצתי היא להניח להתלבטות. מבחינה טיפולית זה לא משנה. עדיף שתשקיעו את האנרגיה שלכם במציאת פסיכולוג חם, חכם ומקצועי.