לאחר מלחמת יום הכיפורים חל פיחות במעמדן של הלהקות הצבאיות (כמו מעמדו של הצבא בכלל), ובמחצית השנייה של שנות השבעים החל תהליך טבעי של פירוק הלהקות הצבאיות וצמצום חלקן לצוותי הווי.
בשנת 1978 הורה הרמטכ"ל דאז, רפאל איתן (רפול), לבטל את גופי הבידור הצבאיים ולאחדם לגוף אחד, בטענה שהלהקות כבר לא מיישמות את ייעודן המקורי להגיע לכל חיילי צה"ל. כך הוקמה לה מקהלת צה"ל.
חזונו של רפול היה להקים מקהלה כדוגמת "מקהלת הצבא האדום", לה הייתה לו חיבה מיוחדת, אולם לאחר לחץ של מפקדי החינוך בצה"ל התרצה רפול והסכים שהמקהלה תתפצל לצוותים אשר יופיעו ביחידות השונות ובשעת הצורך, יכונסו כולם למקהלה אחת.
כל צוותי ההווי הפעילים באותה התקופה, למעט תזמורת צה"ל, מקהלת הרבנות ושתי רביעיות קאמריות, אוחדו לגוף אחד אשר ממנו נבנו צוותי הווי הכפופים לחיל החינוך. לקראת הופעות המקהלה התכנסו חברי הצוותים לחזרות משותפות ומנהלה המוסיקלי הראשון של הלהקה היה אלדד שרים.
הצוותים חולקו לפי נושאים ותכנים שונים, ומכאן נגזר גם שמם: 'צוות 100 שנות התיישבות', 'צוות הווי אלתרמן', 'צוות בצל ירוק' ועוד.
מעורבותו של הרמטכ"ל בפעילות המקהלה והצוותים הייתה מוגזמת, תוך מעורבות בבחירת הרפרטואר, איסור על הזמנת יצירות חדשות מטעמי חיסכון וכך גם הקלטת שירים באולפני הקלטה. בכך נפסקה תרומת הלהקות הצבאיות לזמר העברי והן נמחקו מתודעת הציבור כליל.
מקהלת צה"ל המשיכה לפעול עד חידוש פעילותן של הלהקות הצבאיות ב-1984, ובשנה זו אף יצא אלבומה המסחרי הראשון והיחיד שמפיקו המוסיקלי היה רמי קליינשטיין.
בין בוגרי מקהלת צה"ל ניתן למנות את אהרן פררה, אופירה יוספי, אורלי קפח, אורנה דץ (כהן), גיא מרוז, חני דינור, חני נחמיאס, יובל זמיר, ירון חדד, לימור שפירא, מיטל טרבלסי, מייקל בנסון, עירית ענבי, ריטה, רמי קליינשטיין, שרון ליפשיץ ועוד.
בשנת 1984 הופק האלבום 'צה''ל 84' שהיה האלבום המסחרי הראשון של להקה צבאית לאחר פירוקן של הלהקות הצבאיות ב-1978. אחריו הופקו אלבומי הלהקות המתחדשות.
בברכה
מוטי דביר
http://www.havayvebidur.com