הוועדה המדינית של הסנהדרין
לענין פדיון שבויים
א. לב כל יהודי, נתון לסבל השבויים ולסבל בני משפחותיהם. כל יחיד ואף המדינה ושלטונה מחויבים במידת הרחמים כלפי השבויים והמשפחות; עלינו לעשות ככל יכולתנו למען פדיון השבויים וזאת מפני ש"כל ישראל ערבים זה בזה" ועל כך מושבעים ישראל מסיני.
ב. במהלך השנים פיתחו ממשלות ישראל דפוסי התנהגות שליליים בכל הכרוך בחילופי שבויים
בראש ובראשונה מפני ששברו את עקרון הערבות והמחויבות ההדדית [עקרון הסולידריות] ופוררו בכך את כוח ההרתעה של עמנו ושל מדינת ישראל. תהליך זה החמיר וביתר שאת מאז פתיחת "תהליך השלום", התוצאה היא שמדינת ישראל סילקה את צלם אלוקים מעל פניה, האויב אינו ירא ממנה וידידיה חוששים מבוגדנותה ולפיכך נקלעה המדינה למצב של פושטת רגל הנאלצת למכור נכסיה בכל מחיר.
ג. מדינה ריבונית שמחייליה או אזרחיה נחטפו בפעולות איבה אינה רשאית לשקול כענין שבשגרה בתמורה לדרישות האויב החלפת מחבלים שפוטים בשבויים. בכך היא מפרקת את מערכת המשפט והצדק, והורסת מראש את הסיכוי לנצחון על האויב. דרישת האויב להחזרת מחבלים – אסירים, טרוריסטים שבצעו פשעים חמורים בתמורה לשחרור חטופים ישראלים היא כניעה לסחטנות ותעודד האויב להשיג כל מבוקשו באמצעות חטיפות נוספות.
ד. פדיון השבויים הפך למסע התעללות והשפלה למדינה ולעם היהודי.
ה. הכלל ההלכתי הידוע הוא "אין פודים את השבויים יתר על כדי דמיהן" אך דמיהם, ערכם של השבויים, שוב אינו ערך כספי אלא ערך קיומי היכול לערער את כל המחנה הנשאר - כל עם ישראל.
ו. כל חליפין שיתבצע היום ומדובר על מאות רבות של אסירים כנגד על חייל אחד ולא על מספר סביר כמו עד שבעה כנגד אחד, יגרום אך נזק נוסף, יעודד חטיפות, יגרום לשחרור מחבלים שיחזרו לסורם – קטל בני עמנו הל"ת. חובה לשנות את דפוסי ההתנהגות והכללים המשפטיים כדי להשיב את כוח ההרתעה.
ז. אין לעסוק בפדיון שבויים לפני קביעת עונש מוות כעונש חובה למחבלים, מה גם שבדיניהם אין חלות האמנות הבינלאומיות עליהם. דרישת מחבל שדם על ידיו כתנאי לשחרור חטופים צריך שתהווה אות מובהק לצורך להוציאו להורג.
ח. פגיעה בשבוי או חטוף תגרום להוצאתם להורג של בני ערובה רבים נוספים, מן הבכירים ביותר שישנם תחת ידינו או שיחטפו לשם כך; כולל שרים, ראשי ממשלה וכל מי שמזוהה עם מנהיגות האויב.
ט. בגין רחמנות על אכזרים שהצטיינה בה מדינת ישראל היא חייבת במלחמתה לנטות אל מידת האכזריות כלפי האויב כעצת הרמב"ם בשמונה פרקים. אם לא תעשה כן, אין זה אלא מחדל נוסף בדרך אל תהום שאין לה חקר.
י. מנהיגות המדינה חייבת לחזור בתשובה ולפתח תפיסת מלחמה ובטחון המתאימה לצדק ולמטרותיו של עמנו הנובעת מייחודו ומצבו המיוחד של עם ישראל. לשם כך עליה להתייעץ עם חכמי ישראל כדי שיורו לה דרך תשובה שחלקה כתוב במסמך זה וחלקה במסמכים אחרים שכתבה נציגות הסנהדרין על חובת הממשלה בעיתות מלחמה.