כאשר מבקרים בתיאטרון ירושלים בימים אלו בפואיה הכניסה, בתערוכתה של רות אל-רז "כאוס",אי אפשר שלא לשנן את אמירתו הכל כך מפורסמת של מרטין לותר קינג :"אי צדק בכל מקום בעולם הוא איום על הצדק בכל מקום בעולם".תמונותיה מחאתיות, יישובי המתנחלים מתוארים בירוק, עם בריכות ואיכות חיים מפתה, לעומת מגורי הפלשתינאים, כאשר הצבע החום שולט, אפרוריות.
התכנים הפוליטיים מובאים בעדינות דרך צבע, צורה וקומפוזיציה
תקווה מול כישלון, אכזבה מול שגשוג, הבית הנעים לעומת אי הסדר הרה האסון, רקעים בוורוד מול איקסים שחורים. כאוס.
האישה הקטנה, היפה, עם העיניים התכולות החכמות, שיער מאפיר ונוכחות מחשמלת, נולדה בלונדון אנגליה ועברה לישראל בשנת 1954. את המסע שלה אל האמנות התחילה בכפר האמנים עין הוד כקרמיקאית, ובמשך שנתיים ניהלה את סדנת הליטוגרפיה במקום. בהמשך נסעה לפריז ולמדה בבתי הספר לאומנות החשובים של התקופה, ב-'אקול דה בוזאר' בפריז ואחר כך באקדמיה לאמנות 'סנט מרטינס' בלונדון.
אמנות ומודעות חברתית היו תמיד תחומי הענין שלה ובמקביל ללימודי פיסול השלימה את התואר הראשון במדעי החברה באוניברסיטה העברית ואת התואר השני באוניברסיטת ראטגרס בארה"ב ובשנת 1987 היתה בין היוזמות והמיסדות של מרכז היעוץ לאשה – מרכז לטיפול ויעוץ לנשים ללא הבדל מעמד, גזע, דת או נטיה מינית.
בשנות השמונים המאוחרות חזרה אל-רז אל הפיסול בהדרכתו של דני גרוסמן - אוצר תערוכה זו- ובשנת 2005 החלה לצייר עם אורנה מילוא.
"ציור ופיסול מאפשרים לי להגיב לעולם בו אני חיה והם מרחיבים את אפשרותי לבטא את המעורבות הפוליטית שלי. גדלתי כחלק מקבוצת מיעוט – יהודים באנגליה - שהופלו לרעה כמו כל המיעוטים הלאומיים. אולי בשל כך אני מזדהה עם כל מי שסובל מדיכוי. פה בישראל קל לנו לחוש אמפתיה אל העניים והחלשים החיים בינינו אך רגש זה אינו מגיע ואינו נוגע אל "האחר", "הזר" הנמצא תחת שליטתנו. הכיבוש הישראלי בגדה המערבית ורצועת עזה הוא הנושא של עבודתי.
משה קופפרמן כתב: פעילות אמנותית היא פעילות מוסרית. פעילותי האמנותית הולכת יד ביד עם עמדותי ופעילותי הפוליטית והיא עוסקת בניגוד בין שולט ונשלט, בין צפיפות ומרחב, בהירות ועמימות. היא מצרפת אלמנטים שונים למכלול אחיד שיש בו משמעות סמלית אבל אפשר גם לקרא את העבודות בשפת קומפוזיציה נקיה.
נעילת התערוכה: 15.4.2012
לראיון ועיתונאים: מיכל סדן 054-8820293