מצגת תמונות הכוללת מפה - אלבניה
הבקטישי מאמין באדון העליון ובקדושים האמיתיים, מוחמד עלי, חדיגה, פטימה, חסן וחוסיין. ב12 האימאמים שהם עלי,חסן, חוסיין, זאין אל אבידין, מוחמד בקיר, זפר צדיק, מוסה קייזם, עלי ריזה, מוחמד טקי, עלי נקי, חסק אשקרי, מוחמד מהדי.
האב של כולם הוא עלי והאימא היא פטימה - הם מאמינים גם בקדושים, הן העתיקים והן המודרניים, מפני שהם מאמינים בטוב וסוגדים לו. הם מחשיבים כמייסד הראשון שלהם את זפר צדיק, והקדוש והפטרון שלהם הוא האגי בקטשי וולי שהוא צאצא מאותה משפחה.
כל אלו אמרו "עשה טוב והמנע מרע" באמרה הזאת הבקטשי מאמין. אמת וצדק, אינטליגנציה וחוכמה, וכל התכונות הטובות הם עליונים. האמונה של הבקטשי היא דרך רחבה מוארת על ידי חוכמה, אחווה, חברות, אהבה, אנושיות, וכל התכונות הטובות. בצד אחד שלה פרחים של ידע, בצד אחר פרחים של אמת. בלי ידע ובלי אמת אף אדם לא יכול להיהפך לבקטישי.
לבקטשי היקום הוא האלוהים, אך בעולם הזה האדם הוא מייצגו של האלוהים.. האלוהים האמיתי, עם המלאכים וגן העדן וכל שהוא טוב, נמצא בתכונותיו הטובות של האדם. בתכונותיו הרעות נצמא השטן וכל שהוא שטני.. ולכן הם אוהבים ונוהגים בטוב ונמנעים מרע.
כל הדברים הם באדם, כן, גם האלוהים האמיתי, מפני שכשהוא רצה להגשים את עצמו, הוא יצר אדם בדמותו. הבקטשי מאמין שהאדם לא מת אלא משתנה ונהפך שונה, ותמיד בנוכחותו של אלוהים, מפני שהאב נחבא לילדיו. זה שעושה טוב מוצא טוב, זה שעושה רע מוצא רע. זה שעושה פשעים כנגד האנושות מזהה עצמו עם חיות הטרף. הדרך של הבקטשי פתוחה ורחבה, היא הדרך של חוכמה וטוב לכל שיש להם אינטליגנציה. האדם לא כבול, אלא חופשי בכל המובנים, והוא בעל תשובה לכל פעולותיו.
לאדם יש מוח שמנתח, ידע שעל פיו לבחור, נפש שמכירה, לב שמבדיל, ומצפון ששוקל את מעשיו. וכך יש לו את כל שהכרחי, ואין הוא צריך עזרה מבחוץ, מפני שהאדון נתן לו בעצמו את כל הדברים שהוא צריך.
כמו הגבר, כך גם האישה, אחד בסוגם ולא נפרדים. במצוקה גדולה מותר לאדם להתגרש מאשתו, במקרה של צורך גדול הוא יכול לקחת אישה שניה. בכדי שלא יהיה שום מקרה שהאישה רחוקה ממשפחתה, הדרך של הבקטשי עדיפה.
האישה לא מכסה את פרצופה בדבר פרט לצעיף של צניעות. בדרך של הבקטישי האמונה היא צניעות וחסידות, חוכמה, וכל שאר התכונות הטובות. כל מעשה רע, כל מידה רעה, רשעות וכפירה, אסורים ומקוללים בדרך הזאת. זאת הדרך של האלוהים וכל המלאכים.
לבקטשים יש כספר את אמונתם ואת היקום, ובמיוחד את המין האנושי, מפני שהאדון עלי אמר פעם: "האדם הוא ספר שמדבר". האמונה מורכבת מדיבור, אך הבור הוסיף לכך. האמונה היא בלב, היא לא במילה הכתובה. הבקטשי שומר את ליבו ללא רבב, נפשו, מוחו, מצפונו, וגם את גופו, בגדיו, מגוריו, כבודו ושמו הטוב.
לא רק בין עצמם, אלא עם כל האנשים הבקטשים הם אחים רוחניים. הם אוהבים את שכניהם כמו את עצמם, גם מוסלמים וגם נוצרים, והם מתנהגים בעצמם ללא פגם כלפי כל האנושות. אך יותר מכל הם אוהבים את ארצם ואת אנשי הארץ שלהם, מפני שזאת התכונה הטובה מכל.
הבקטשי אוהב אנושיות, עוזר לעני, מרחם ומצטער מעומק ליבו. יש בו רוח טוב, מפני שזו היא הדרך, אם הוא לא כזה הוא בלי דרך.
בכדי שתהיה לבקטשי כניסה טובה לדרך הוא חייב להיות מושלם ובעל מעלה בכל הדברים. כל מי שבדרך זו נקרא בקטשי, אין לו צורך נוסף, אך כל מי שיתקרב יותר, מקבל אישור מה"אבא" ונהיה אח פנימי. האח הפנימי חייב להיות בעל מעלה בכל הדברים.
כל מי מהאחים הפנימיים שרוצה לקחת גלימה ולהיהפך לאח אני, זה שנקרא דרוויש, מקבל אישור מחודש מה"אבא", אך במקרה זה הוא לא יכול לבטל זאת מפני שזה לא חוקי. האח העני חייב להיות משרת של האנושות, חכם, מאד עדין, הוא חייב להיות צנוע, ואם אדם כלשהו יעליב או יכה אותו, אסור לו לקלל או להחזיר לתוקפו, אלא לסבול זאת. האח העני, אם הוא מחותן לפני שהוא לובש את הגלימה, יכול להישאר נשוי גם אחרי הפיכתו לדרוויש, להישאר בביתו ובמשפחתו, אך כשהוא נשבע לא להתחתן, הוא מקבל רשות חדשה, ואי אפשר לו לחזור בו ממילתו. האחרים הלא נשואים חיים בבית הנקרא "טקה" או "דרגה", יש להם ראש שנקרא "אבא" או מדריך. לכל אח עני יש משימה או שירות משלו. המבוגר שביניהם נקרא מנהיג, והוא זה שמוביל למדריך את אלו שרוצים לקבל אישורים.
כשיש הרבה אבות הם בוחרים אחד מהם והופכים אותו לראש, הוא נקרא "סבא". יש מספר רב של אנשים שהתקדמו לכך, והעבודה של הדרך היא די מושלמת, אך לפעמים יש הרבה "סבא" ואז הם בוחרים מבין עצמם אחד והופכים אותו ל"סבא רבא".
האדם הפשוט הרוצה להיהפך לאח פנימי, או האח הפנימי הרוצה להיהפך לאח עני, חייב לקבל רשות מה"אבא". האח העני הרוצה להיהפך לאבא חייב לקבל רשות מה"סבא". האבא, הסבא, והסבא רבא, שנקראים מדריכים, חייבים להיות אנשים מושלמים בכל הדברים המתייחסים לדרך.
כל מי שמקבל אישור מהמדריכים נכנס לתוך המקהלה של המלאכים והקדושים, מפני שכל המלאכים והקדושים מקושרים יחדיו יד ביד, וכך הוא נכנס לחברה הזאת, לתוך השרשרת של האדונים הללו, כמו בריקוד. מסיבה זו זה הנכנס לדרך משאיר מאחוריו את מידותיו הרעות ושומר רק את מידותיו הטובות. עם לב לא נקי, נפש רעה, מצפון מרושע, הוא לא יכול להיכנס בין הקדושים שמתקרבים לאלוהים.
כאן הוא חייב לדעת את עצמו, כי מי אשר ידע את עצמו ידע מה הוא אלוהים. הוא חייב להיות כמו כיבשה תמימה, ולא כמו חיית טרף. הוא חייב להיות בעל הגיון, צודק, מלומד, אהוב, ושיהיה לו את כל התכונות ההכרחיות לאדם. זו הדרך של המעלות, של החברות, חוכמה, ושל אחווה.
זה חטא גדול שאדם יזרוק לדרך הזאת, המלאה פרחים יפים וריחניים, קוצים ודרדרים, כמו שעושים הבורים. מפני שדרך זו מתחילה מטוב ונגמרת בטוב.
המדריך שנותן רשות אומר: "היום לקחתם את ידו של אלוהים, נהייתם אחד עם הקדושים, לכן החזיקו בטוב והיו בדרכו ושכחו מהער. אל תיקח את מה שלא קיבלת, כבד גדול וקטן, הימנע מהשמצה, אי ניקיון, סטיות, וכל שרע, והיכנס לתוך האחווה."
הבקטשי מסתכל על אשתו של שכנו כאל אחותו. על כל אישה זקנה וענייה כעל אמו, על כל איש עני כעל אחיו, ועל כל בני האדם כעל חבריו. מצפונו טוב, ליבו מלא תודה, נשמתו מתוקה, מפני שזו הדרך של הטוב לבדו. בלי הדברים הללו הבקטשי לא יכול להתקיים: אחווה, שלום, אהבה, מעלה טוב, קירבה לאלוהים, חברות, מצפון טוב. כל המעלות הם אורות של הדרך.
לפני כל הדברים אהבה היא גישה ופרשנות של הדרך.
גם על זה, יחד עם זאת, לבקטשי יש סוג של צום וסוג של תפילה.
לצום יש להם את האבל שהם שומרים לזכר הלחימה של קרבלה. 20 הימים הראשונים של חודש שנקרא "מוהרם". בימים אלו אחדים לא שותים מים, אך זה קיצוני, מפני שבלילה של היום התשיעי המלחמה פסקה, ולא היה זה עד היום העשירי לאחר הצהרים שהאימאם חוסיין נפל עם אנשיו, ורק אז הם היו מבלי מים. מסיבה זו הצום נשמר 10 ימים, אך הימנעות ממים נמשכת רק מערב היום התשיעי עד אחר הצהרים של היום העשירי. אך תנו לזה אשר ימנע גם ממים בעודו צם, זה מראה את האהבה שהבקטישי רוחש לכל הקדושים.
יש להם סוג של תפילה שנקרא "ניאז", בזה המודרך משתמש לעיתים נדירות והשאר לעיתים יותר תכופות, התפילה הזאת נאמרת בבתים הנקראים "גאמי". אך בבתי התפילה הם יעשו את התפילה האחרת הנקראת "ממז", מפני שהבקטשי לא מתנגד לתפילה הזו, כשם שאינם מתנגדים לצום של החודש הנקרא רמאדאן, או לכל חובה דתית אחרת, מפני שהכל הם צורך של האנושות.
זה המשתמש בבית תפילה מקיים אירוסים וחתונות, קובר מתים, ומבצע את כל חובותיו ושירותיו.
הבקטשי לפני ואחרי האוכל מתפלל כדלהלן:
"הוא אדון אמת, גדל והתרבה, מפני שאתה מזין ומשמר את היקום. כל הטוב מגיע ממך, לאדם ולכל החיות אתה מכין את החיים. מי ייתן וטובך וחסדך לא יעזבו אותנו. אדון גדול, מוחמד עלי, אתם 12 האימאמים, כל הקדושים, האגי בקטשי וולי, מי ייתן ותפילתנו תינתן לפנייך."
בחתונות ובכירות הם מתפללים כך:
"אדון גדול ואמיתי, תן והרבה את חסדך למין האנושי. אל תשלח עלינו צער וסבל, תן לנו את כל הדברים הטובים, הראה לנו את הדרך הנכונה, ואל תשאיר אותנו בחשכה. יתברך שמך עכשיו ולעולם ועד, אדון מוחמד עלי, חדיגה, פטמה, חסן וחוסיין, האגי בקטשי וואלי, כל הקדושים, מי ייתן ותפילתנו תבוא לפנייך"
באירוסים הם מתפללים כך:
"אדון אמת, בפקודתך ובשמך, תן הסכמה ואהבה, תן לנו את ברכתך ושמור אותנו מרע, תן לנו שפע וכל הדברים הטובים ,בשם דויד ושלמה, בשם אהרון ומשה, בשם חוסיין, בשם האגי בקטשי וואלי, בשם כל אדוננו, בדרך של מוחמד עלי, בלימוד של האימאם גאפר צדיק."
בחתונה הם מוסיפים את המילים הבאות:
"אחד אותם כמו שאיחדת את אדם וחווה, מוחמד וחדיגה, עלי ופטמה, תן להם חיים ואורך ימים וילדים טובים וצייתנים, מי ייתן והדלת תהיה פתוחה לנצח."
במוות הם מתפללים כך:"
"אדון גדול ואמיתי, אתה קובר יום בלילה ולילה ביום, אתה מוביל את החיים מהמתים והמתים מהחיים. כל הדברים באים ממך וחוזרים אליך שוב. סלח על החטאים של המין האנושי למען תפארתך, והדרך אותנו אל האור, מפני שהנך אורו של האור, מי ייתן ותפילתנו יבואו לפניך לנצח."
הבקטשי מקונן רק עם דמעות, לעולם לא עם יללות וקינות. הם לא קוברים את המתים בקבר, הם מתאבלים עליהם בליבם, הם תמיד מדברים טובות במתים, באומרם: "לו תהיה נשמתו זוהרת ולו תתמלא בשמחה".
הדרך של הבקטשי מחזיקה מכל בני האדם, כן.. כל בני האדם חברים ורואים בהם נפש אחת וגוף אחד. אך זה מוכר רק על ידי המלומד החושב הבקטשי. הבקטשי האמיתי מכבד אדם מכל דת שהיא, הם רואים בו אח ואהוב, הם לעולם לא יראו בו זר. הם לא דוחים אף דת, אלא מכבדים את הכל, הם לא דוחים גם את הספרים של אף דת או אף דוקטרינה של חיי עתיד.
הבקטשי שומר על היום הקדוש של ביירם, היום הראשון של החודש הנקרא "שבל", החג השני שלהם הוא ב10 ימים הראשונים של החודש הנקרא "דילניגגי". היום החדש הנקרא "נוורוז" בעשירי במרץ, וה22 של החודש הנקרא מוהרם. במהלך 10 הימים של ההתלהבות הם קוראים את ההתלהבויות של האימאמים.
המדריכים המתפללים והסוגדים לאמת ולטוהר והדוחים שקרים ורוע, רואים בכל המין האנושי משפחה אחרת ואוהבים אותה לפי הדרך של מוחמד עלי - אלו חייבים להיות אנשים של אינטליגנציה, חוכמה גדולה, עם קנאות ללימוד מתאים, מפני שהאדם הבור והלא מלומד הוא עץ לא מהוקצע, זה שלא יודע לקרוא הוא כמו שוליה. הבה והמדריכים יהיו אנשים של אמת, תן ויהיו בלי מידות רעות כמו שיש להם עכשיו, תן ויהיה להם כנות, תן וינטשו את החמדנות, גאווה וטיפשות, משקה ושכרות, שקרים וחוסר צדק, וכל הרשע שהוא בלי הדרך של האנושות והאנושיות. תן ויתאמצו יומם ולילה למען האומה שלה האב קורא להם, מבקש מהם שיעבדו עם המנהיגים והאצילים למען ההצלה של אלבניה והאלבנים, למען החינוך והתרבות של אומתם ושל ארצם, למען שפתם, למען כל הקדמה והשיפור, תן ויהיו אנשי שלום, תן ויזכרו את העני, תן וירחיקו רוע וטיפשות, תן ויביאו לדרך את כל הפעולות שצריך אליהם בשביל המין האנושי ובשביל הדת, ותן שיקדמו את כל הדברים הטובים, תן ויעודדו אהבה ביחד עם המנהיגים והאצילים. יעודדו אחווה, אחידות וחברות בין כל האלבנים. אל נתן שהמוסלמים יהיו מפורדים מהנוצרים והנוצרים מהמוסלמים, אלא תן ושניהם יעבדו יחדיו, תן ויתאמצו להגיע להארה, שהאלבני, שהיה פעם מפורסם בכל העולם, לא יהיה ללעג כיום.
כל הדברים הללו הם לא משימות קשות לאלו שיש להם אינטליגנציה, שמנתחים ועובדים בשקידה ובמידה הנכונה, אלא משימות קלות. אבות ומדריכים יקראו אלו שישיגו את הדברים הללו, כיום עוד אי אפשר לקרוא להם כך...
המאמר באדיבות זאב בן אריה מדריך מצוות מסעות - טיולים מאורגנים
לקריאת מסלול הטיול לאלבניה - מסע בעקבות הדרווישים