מצב רגשי בהפרעת דיכאון מג'ורי
עצבות ואשמה הם הסימפטומים הרגשיים הנפוצים אצל חד-קוטביים. דיווחים נוספים:
נוגה, חסר אונים ותקווה, בודד, חסר ערך ותועלת, מושפל, מבויש, מודאג, אשם, ריקנות (APA, 2000).
תחושה רגשית קשה בעיקר בבוקר; חוסר טעם ותפלות - ככל שהדיכאון מחמיר הוא מתפשט לכל תחום בחיים ופוגע באופן קשה ביכולת ליהנות מתחביבים, בילויים, חברים ומשפחה, כמו גם בתפקודים ביולוגיים שמספקים הנאה, כמו אכילה ומין; קיימת קומורבידיות גבוהה עם הפרעות חרדה et al. 1998) Carson).
על פי בלאט (2004, מתוך PDM, 2006) ניתן לסווג את המצב הרגשי של אדם בדיכאון לדפוס אנקליטי או ביקורתי. אנקליטי: מיוחס ללקות בקשר עם הדמות המטפלת המשמעותית הראשונית ומאופיין בתחושה של חוסר אונים, חוסר ערך, חולשה, לא ראוי; פחד מנטישה, בידוד, לא אהוב; צורך בעזרה ובמתן הגנה; סבילות נמוכה לעיכוב; קושי בהבעת כעס וזעם (מחשש לנטישה). ביקורתי: ביקורת עצמית קשה ומענישה; הרגשת נחיתות, חוסר ערך, אשמה; תחושת כישלון ביחס לעמידה בציפיות ובסטנדרטים; פחד מאובדן אישור, הכרה, ואהבה מאחרים משמעותיים.
דפוסים קוגניטיביים
מחשבות אוטומטיות שליליות ביחס לעצמי, לעולם ("איש לא אוהב אותי") ולעתיד. משולש קוגניטיבי שלילי זה מחולל לדעת בק (1993, מתוך 1998 ,et al. Carson), סימפטומים מרכזיים בדיכאון, כמו: עצבות, תבוסנות ופגיעה במוטיבציה. הטיות ועיוותים קוגניטיביים נוספים כוללים: חשיבה דיכוטומית, הפשטה סלקטיבית, היסק שרירותי, הכללת יתר ("כל מה שאני עושה לא מצליח"). בדרך כלל ידווח על כישלון ביחס לאספקטים רבים בחיים, תוך לקיחת אחריות על הכישלונות, כמו גם על מחשבות ואמונות הנוגעות לנחיתות, פגימות וחוסר היכולת; הערכה עצמית נמוכה, תחושת אשם לגבי התרחשויות הפוקדות אותם ואמונות שליליות לגבי העצמי.
ישנן ראיות התומכות בהטיות קוגניטיביות: נטייה לזכור מידע שלילי, מסקנות שליליות החורגות מהמידע שהוצג והפחתת ערך המשוב החיובי; ההטיות, סגנון ייחוס פסימי ואמונות לא-פונקציונאליות מתגברים אלו את אלו ויוצרים מעגל קסמים אשר משמר את הדיכאון ואף מחריף אותו. באירוע חמור ייתכנו אף מאפיינים פסיכוטיים הכוללים דלוזיות ואמונות כוזבות שלתוכנם יש גוון שלילי באופן תואם למצב הרוח, כמו: אשמה, עונש מוצדק, אי-כשירות אישית, מוות ומחלה (et al. Carson).
לפי ה-PDM (2006) דפוסים קוגניטיביים כוללים: אשמה, פנטזיות לגבי אובדן אישור, הכרה ואהבה; חוסר יכולת לבצע החלטות; מחשבות על מוות ותוכניות התאבדות; יכולת זיכרון לקויה. הסימפטומים הקוגניטיביים חמורים יותר בסוג הדיכאון הביקורתי ועשויים לייצר מצוקה בפני עצמה.
סימפטומים סומאטיים
אובדן החשק המיני, רגזנות, חוסר שקט, כאבי ראש, גב או שרירים, הלמות לב, עילפון, עצירות - ללא מציאת פתולוגיה פיזיולוגית. נטייה לצרוך חומרים בניסיון להפחתת המצוקה, שבתורה יוצרת אפקטים סומאטיים שונים; בעיות הקשורות בתיאבון עשויות לגרום לירידה או לעלייה במשקל; תסמינים מנותקים מכאב רגשי נחווים כבעיות סומאטיות בלבד: עייפות, אנרגיה נמוכה ואיטיות מוטורית (PDM, 2006). אינסומניה או היפרסומניה הם שכיחות ומוסיפות קשיים נוספים על ההתמודדות הגופנית (APA, 2000).
קושי להירדם בלילה היא תופעה נפוצה בדיכאון, אבל יותר מכך, יש נטייה להתעורר מוקדם בבוקר, מה שמשאיר את החולה מותש לאורך כל היום; נטייה להפנות תשומת לב רבה לגוף, תוך הפגנת דאגה מוגברת לכאבים והתרחשויות גופניות הנתפשות כחשודות. בנוסף לכך, עלול להיות פגיע יותר למחלות פיזיות (נכון במיוחד לגבי דיכאון-מלנכוליה). נמצא כי דיכאון הוא לעיתים קרובות סימן מוקדם למחלה זיהומית, סרטן, ומחלת לב. בדיכאון חמור, יכולה להיות האטה פסיכו-מוטורית שתתבטא בתנועות ודיבור איטי (Seligman, Elaine, Walker & Rosenhan 2001).
יחסים בינאישיים
יטו להתאפיין בהזדקקות ((Neediness לא יציבה ו/או בעוינות תובענית; רגשות של היות לא אהוב ולא שווה עלולים לגרום לפרט המדוכא לדבוק באנשים או לסגת מאנשים או לגלות אנטגוניזם כלפי אלו שבעבר היו לו עימם מערכות יחסים טובות (PDM, 2006).
נמצא כי רשתות הקשרים החברתיים של בני אדם מדוכאים קטנות יותר ותומכות פחות. בעלי דיכאון סובלים מחיסכון במיומנויות חברתיות שמתבטא בדיבור איטי וחד-גוני והם שומרים על פחות קשר-עין. הם גם נמצאו כמוצלחים פחות מלא-מדוכאים בפיתרון בעיות בינאישיות et al., 1998) Carson).
דיכאון נוטה לעורר אצל הזולת רגשות שליליים ודחייה. עצם השהייה במחיצת מדוכא עלולה לעורר רגש של דיכאון ועלולה להפחית נכונות אחרים להיות בקשר עם האדם המדוכא (שמצידו מיטיב לצפות את התגובות השליליות). יש ראיות שחיים משותפים עם אדם מדוכא מעוררים דחק חמור - עד שכמחצית מבני הזוג אשר אינם בדיכאון מחפשים אחר טיפול נפשי; אנשים מדוכאים ובני זוגם נוטים לתפוש את פעולות הגומלין ביניהם כמתוחות וכעוינות (1998 ,et al. Carson).
דיכאון נורמאלי VS הפרעת מצב רוח
נראה שדיכאון-נורמאלי כמו מגביל עצמו ונכבה לאחר פרק זמן מסוים, לאחר שהגיע לעוצמה מסוימת. יש שסבורים שלדיכאון תפקוד חשוב, שבמהלכו מתמודד אדם עם מחשבות, הרגשות ותחושות שהוא בדרך כלל משתדל להימנע מהם – כאשר בטווח הארוך הם עשויים לתרום להסתגלות שלו. נראה כי עצם היכולת להתנסות בדיכאון היא תכונה נורמאלית ואולי אף רצויה - במידה והדיכאון הוא קל וקצר. ניתן להעלות על הדעת שיש דיכאונות נורמאליים שמופיעים אצל אדם אשר עובר אירועי חיים מכאיבים אך שכיחים (et al., 1998 Carson).
לעומת זאת, הפרעות מצב רוח אינן רק חוויה של רגשות חזקים, כמו עצבות קשה, אלא מדובר בהפרעה שמשפיעה על המוח והגוף, קוגניציה, התנהגות, מערכת החיסון ו-PNS. שלא כמו מצב רוח עצוב שחולף, להפרעות המצב רוח יש השפעות שליליות בעיקר על התפקוד בעבודה, במסגרת הלימודים וביחסים. יגון נורמאלי נוטה להגיע בגלים, לעומת זאת הפרעת מצב רוח היא מתמשכת ומקשה מאוד על הפרט. באבל רגיל אדם יטה לחוות את העולם כרע וריק, אולם אצל אנשים מדוכאים קלינית תחושת הריקנות או הרוע נתפשים כנובעים מתוך העצמי שלהם (PDM, 2006).
הפרעת דיכאון מג'ורי VS דיסתמיה
אבחון הפרעת דיכאון מג'ורי מחייב כי לסובל יהיו תסמינים רבים יותר מאלה הנדרשים לאבחון דיסתמיה וכי התסמינים יהיו מתמידים יותר, כלומר לא יופיעו לסירוגין בין תקופות של מצב רוח נורמאלי. על פי TR- DSM-IV( (American Psychiatric Association, 2000בדיכאון מג'ורי הפרט יאובחן כסובל מלפחות 5 סימפטומים, כאשר לפחות אחד נדרש להיות מצב רוח מדוכא או אובדן של עניין או הנאה, במהלך שבועיים. לעומת זאת, בדיסתמיה, הדיכאון הוא כרוני ונמשך על פני לפחות שנתיים (אצל ילדים ומתבגרים- לפחות שנה), ללא חזרה של יותר מחודשיים לתפקוד הנורמאלי. דיסתמיה מחייבת סימפטום הכרחי אחד - מצב רוח מדוכא, בנוסף ל-2 סימפטומים נוספים. אולם, האבחנה המבדלת בין שתי ההפרעות היא קשה בגלל העובדה שהן חולקות אותם תסמינים.
הדיכאון המז'ורי והדיסתימיה מובחנות זו מזו בעוצמה, בכרוניות ובמשך. בדיכאון מג'ורי מצב הרוח המדוכא חייב להיות נוכח רוב היום, כמעט כל יום, כאשר בדיסתמיה מצב זה חייב להיות נוכח ביותר ימים מאשר בימים שאינו נוכח (ייבחן בתקופה של לפחות שנתיים). סעיף C באבחון דיסתמיה מדבר על כך שבמהלך השנתיים (לפחות) האדם לא אמור להימצא ללא קריטריונים A ו-B יותר מחודשיים ברצף (APA, 2000).
בדרך כלל דיכאון מג'ורי מכיל אפיזודת דיכאון נפרדת - אחת או יותר, אשר ניתן להבדיל אותה מהתפקוד הרגיל של האדם, בעוד דיסתמיה מאופיינת על ידי סימפטומים כרוניים, אולם פחות חמורים, אשר נוכחים במשך שנים. אם כבר בהתחלה נוכחים מספר סימפטומים דיכאוניים בעוצמה מספקת ההגדרה תהא אפיזודת דיכאון )מג'ורי, כרוני, נסיגה חלקית). האבחנה לגבי הפרעת דיסתמיה שלאחר הפרעת דיכאון מג'ורי, תיעשה רק אם הדיסתמיה הופיעה לפני אפיזודת הדיכאון המג'ורי הראשון (APA, 2000).
לפי Butcher & mineka ,Carson (1998) ההופעה המקוטעת של מצבי רוח נורמאליים היא המאפיין העיקרי המבדיל בין דיסתמיה לדיכאון מג'ורי. לעומת זאת, הPsychodynamic Diagnostic Manual - (2006) עושה הבחנה הנוגעת לעוצמת הסימפטומים. על פיו, הדיסתמיה מערבת סימפטומים כרוניים אשר לא בהכרח יגבילו את הפרט, אולם הם ימנעו ממנו לתפקד טוב ולחוש בטוב.
מבחנים
בדיקה עצמית לרמת הדיכאון ניתן לבצע על ידי מבדק דיכאון של ברנס, ו-הבדיקה של בק לדיכאון (BDI II ).
ranmirron@gmail.com
ביבליוגרפיה
American Psychiatric Association (2000). Diagnostic and statistical manual of mental disorders, DSM-IV-TR. Washington, DC.
Carson, C. R., Butcher, N. J., & Mineka, S. (1998). Abnormal Psychology And Modern Life (10th ed.). Addison-Wesley Longman, inc.
Seligman, M. E., Elaine, P., Walker, F., & Rosenhan, D. L. (2001). Abnormal Psychology (4th ed.) New York, N.Y: Norton.
PDM Task Force. (2006). Psychodynamic Diagnostic Manual. Silver Spring, MD: Alliance of Psychoanalytic Organizations.