אנו מציבים מטרה לכל דבר בחיים לפני שאנחנו נוקטים בפעולה כלשהי. כך למשל, אנו יודעים מה נרצה לאכול לפני שנצא אל הרחוב למסעדה הקרובה וכך אנו מסדרים את המיטה לפני שנכנס לישון ובהתאם, לובשים פיג'מה, בכדי לממש מטרה זו. אנו יצורים מטרתיים המחוייבים להבין לשם מה הם פועלים ומוציאים אנרגיה, אחרת, לא נזוז מילימטר. וכאן, כשמדובר בשאלת החינוך שאותו אנו רוצים להעניק לילדינו, נדמה שאין לנו כל מטרה ברורה ואמיתית. אין לנו מושג לשם מה אנו מוציאים אנרגיה, בטח שלא באופן הברור כמו האנרגיה שאנו מוציאים בכדי להזמין שוארמה או כל דבר אחר הנועד למילוי חסרונותינו. ואולי, פה שורש הבעיה: אין לנו חיסרון ברור לעתיד של ילדינו ולכן, אין לנו הבנה וידע מה להעניק להם וכיצד לכוונם אל הנקודה, שתספק את חסרוננו.
ובאמת, כשאנו בוחנים את הרצונות השונים בחיים שלנו, הרי שאנו מגלים שהדבר היחיד שאליו אנו שואפים הוא הרגשה טובה. תארו לכם את הילד שלכם כל הזמן מאושר, שמח ומרגיש טוב. האם לא תהיו מאושרים אף אתם בזכותו? ההרגשה הטובה שלנו, של בני האדם ולכן גם של ילדינו, היא מטרת חיינו. וכאשר באים אל חכמת הקבלה מתוך הגישה החינוכית, מובן לנו שמעבר לשמירה הפיזית והבריאותית של הילדים שלנו, לא נותר לנו אלא לכוון אותם להשגת מצב של אושר וגילוי משמעות לחייהם. ואם נצליח לעשות את זה, לא ישנה לנו מה מקצועם, כמה כסף יש להם והאם הם נישאו לאישה ממוצא כזה או אחר. הרגשה טובה, היא הסיבה שלשמה אנו חיים וכל מידה קטנה של סבל, פוגעת באיכות חיינו. וכאנשים בוגרים, אנו כבר יודעים שהחיים מכילים בתוכם סבל ולא מעט זמנים רעים ולכן, מסבירים המקובלים, שהנקודה שבה האדם משיג את מלוא המיצוי בחייו, חייבת להתרחש מעל שאלת צרות היומיום והשגרה של כולם ולהיות רוחנית. ורוחניות פירושה, מציאות של השגת האושר ומשמעות החיים
אך כיצד ננחיל לילדינו אושר ומשמעות, מבלי שהשגנו זאת בעצמנו? אנו מוקפים בערכים שקריים של נהנתנות רגעית בטלויזיה, במחשב, ברחוב ובכל מקום אחר ומתמודדים עם תחרות בלתי נגמרת של מעמד, סמלי סטטוס ושאר הבלי העולם ולבסוף, כמו כולם, גם אנו איננו מאושרים. לא אנו, לא אלו שסביבנו ובטח שלא ילדיהם כמו ילדינו שלנו. דור של ילדים שעסוק במחשב, בלהיראות טוב ובלחץ אדיר מול חברה תחרותית והישגית שמכילה לא מעט תחלואים כגון סמים, אלימות ועוד. וכאן, נוצרת דילמה קשה, או נכון יותר בעיה: אין חינוך כי אין מחנכים. אין מחנכים כי כמעט איש אינו יודע כיצד לכוון את עצמו ובטח שלא את האחרים, אל האושר. אל התכלית האמיתית שתתן סיבה לקיום מעבר לכסף ויופי. אך עם זאת, אין להתייאש. זה לא עניין של ציונים, של פינלנד או של דתיות. זה עניין שמתחיל בהבנה בסיסית של השאלה "מה הטעם לחיים שלנו" וממשיך ברצון למלא חיסרון זה. ובמידה שנרגיש את החיסרון הזה, כך נבין את החיסרון של ילדינו ונוכל לחנכם. עלינו לשאול את עצמנו, האם אנו רוצים שהם יגדלו להיות כמונו? בלתי מאושרים? גוף שחולף בהיסטוריה של האנושות? או אולי אנו רוצים שהם יהיו כל אלו, אך מאושרים... ובכדי לעשות זאת, נצטרך גם אנו לדעת כיצד לחנך את עצמנו להשגת האושר וגילוי משמעות החיים.
נכתב בהשראת הכתבה "דרושים מחנכים" מאתר משמעות החיים: http://www.mashma.co.il/PAGE59.asp