יצאנו לירח דבש שני בריו דה ז'נרו בסוף מרץ 2010. להלן רשמיי ועצותיי.
הגעה לריו
בנמל התעופה, איך שמגיעים, יש ארבעה דוכנים של מוניות שהם בעצם שייכים לחברה אחת. כל אחת בדוכנים מנסה למשוך אליה (כנראה שהם מקבלות עמלות). המחירים שם בערך פי 2 ממה שעולה מונית רגילה אבל הם בטוחות יותר, משלמים מראש. אני הייתי מציע לצאת החוצה ובכל זאת להזמין מונית צהובה עם מונה (לא להגיד שזו הפעם הראשונה שלכם בברזיל, כך שיחשבו שאתם יודעים את הדרך לעיר). גם אם הנהג יגנוב כמה ריאלים, זה עדיין ישתלם (אבל שוב, זה יכול להיות פחות בטוח).
המרת כסף כדאי לעשות אצל מחליפים ברחוב. זה די בטוח והם נותנים הפרשים טובים הרבה יותר יחסית לנמל התעופה ויחסית למלון (אם כי חייבים לעשות המרה קטנה גם בשדה התעופה לצורך נסיעה למלון).
אתרים בריו
האתר הכי חשוב להיות בו לדעתי הוא הר הסוכר. אתה עושה להר בשני רכבלים, כל אחד מביא למיקום תצפית. יש שם נוף מרהיב שכמוהו לא תראו בשום מקום בעולם- לא בניו-יורק ולא בהר השולחן (קיפטאון, דרום אפריקה) ולא בסידני, אוסטרליה ולא בשום מקום אחר (תאמינו לי, אני הייתי במספיק מקומות בעולם כדי לקבוע זאת).
הנוף שם לא נתפס ושום מצלמה לא תקלוט אותו (חיסלתי שם כרטיס זיכרון של 4 גיגה כמו כלום). מה סוד הקסם שלו? הוא מורכב מהרים המזדקרים מהים, מבתים שבנויים על ההרים, מאוקיינוס שנכנס כמפרצים לתוך ריו ומאזור מלא סירות מפרש מדהימות. אתה פשוט יושב שם בתצפית בהלם.
נסו לעלות לשם אחרי הצהרים כי הנוף בשקיעה ובלילה הרבה יותר מרשים.
שימו לב, כשאתם יוצאים משם, יתנפלו עליהם נהגי מוניות ויציעו מחירים מופקעים לחזרה למלון. יש כאלו שמתפתים. אנחנו המשכנו עשרים מטרים למטה ולקחנו אוטובוס חזרה לקופקבנה ב-3 וחצי ריאלים.
להר הקורקובדו, עוד מקום תצפית על העיר, שעליו גם נמצא פסל ישו, עולים עם רכבת שנוסעת בתוך יער טיגו'קה. היער מדהים ביופיו. אנחנו לא ירדנו מהרכבת לאורך העלייה בגלל הסכנה שישדדו אותנו, אבל עם מדריך אפשר לטייל במסלולי היער והחוויה יכולה להיות מדהימה. הרכבת מגיעה לאזור תצפית עם פסל ישו. לדעתי, התצפית פחות מרשימה מהתצפית של הר הסוכר (אבל זולה יותר).
האתר השלישי המומלץ הוא הגנים הבוטניים. הם פשוט עוצרי נשימה. אני הגעתי לשם ביום גשם, כך שהסיור שם לא היה פשוט. היופי הוא יופי טרופי. העצים ענקיים ומשתרכים מהם ענפים שיורדים עד למטה. יש מפלי מים, ביתן לצמחים טורפים. תבקשו מפה בכניסה כי אחרת לא יתנו לכם.
הלכנו גם לגן החיות של ריו- RioZoo . חוויה בהחלט מיוחדת. המקום בנוי בתוך אזור יפיפה. ליד גן החיות יש את המוזיאון הלאומי- national museum שיש בו תצוגה מעניינת מאוד של ההיסטוריה של הטבע וגם תצוגה על האינדיאנים, תושביה הקדומים של ברזיל.
מוזיאון H. Stern הוא גם חוויה מרשימה ומכובדת. הם מארגנים מונית הלוך וחזור מהמלון. בסיור, עוברים מול חלונות ראווה ששם רואים איך אנשי מקצוע עושים תכשיטים בזמן אמת. בסוף מקבלים מתנה גם אם לא קונים כלום. בהחלט דרך שיווקית מעולה שעושה רק טוב לענקית התכשיטים.
החופים בריו דה ז'נרו הם בהחלט דבר מיוחד. המוני אנשים שורצים על החוף- מקומיים ותיירים. ביניהם מסתובבים רוכלים שמוכרים הכל. יש כאלו שמוכרים בירה , אסאי או עוגיות פריכות כאלו. יש כאלו שמוכרים בגדים. ממש הולכים עם דוכן בגדים עליהם. יש כאלו שעושים שיפודים של שרימפס (לא כשר...). פותחים לפני הלקוח ארגז ומתחילים לעשות על האש-מאוד מרשים. יש עוד המון מוכרי אטרקציות אחרות על החופים. למשל, יש מישהו שמגנן מולך ועושה פרצופים והוא לא מניח לך עד שאתה שם כמה ריאלים בכיסו ועוד ועוד.
עוד כמה מקומות שלא ממש מצאתי בהם עניין אבל אולי אתם כן- מרכז ריו שעשיר במבנים יפים. נחמד לראות, לא יותר מזה. יש מאות אנשים ברחובות שהולכים בלי הרף, ממש כמו בניו-יורק. לא להסתובב שם בערב, כשדי ריק.
לאצטדיון מרקנה הגענו ואמרו לנו שהוא סגור. ראינו אותו מבחוץ. נראה בהחלט מרשים אבל לא עד כדי כך שנשלם לסיור או נלך למשחק.
אגם לגואה, שאותו הקפתי בדרכי לגנים הבוטניים, הוא מרשים ויפיפייה והמקומיים עושים סביבו פעילויות ספורטיביות שונות.
הפאבלות בריו אמנם עניות אך מייצרות נוף מדהים. הם כמו קופסאות קטנות הבנויות אחת על השנייה במעלה ההרים. הן יושבות ממש בתוך היערות של ריו.
אוכל בריו
האוכל בריו לא משהו.
יש בחוף קופקבאנה את בתי הקפה-מסעדה מול החוף. מדובר במלכודות תיירים. מחירים מאוד יקרים ואוכל לא משהו. גם הסטייק באאוטבאק, מסעדת הסטקים האוסטרלית שהקימה סניף בריו, על הפנים.
אנחנו התמקדנו באכילת פיצות ומזון מהיר כמו המקומיים וחסכנו ים של כסף.
שיטת הבופה חזקה בברזיל. כמעט לכל סופרמרקט יש בופה, דווקא יכול להיות טעים, שבו קונים לאכול ומשלמים על פי משקל. יוצא בהחלט מחיר סביר.
דבר נוסף חשוב- אנחנו הלכנו לאכול בקופקבנה פאלס (Copacabana Palace) שזה המלון שנחשב הכי איכותי והכי יפה בכל ברזיל, אם לא בכל דרום אמריקה. הם מבצעים תרמית עם האוכל (שיש הטוענים שזה מנהג מקומי, אבל זה עדיין תרמית בעיני). הם מגישים בהתחלה לחמים וצלחת עם סלטים, סלמון ועוד. זה נראה כאילו מדובר בדברים שהם על חשבון הבית כי המחירים לארוחה שם יכולים להגיע בקלות למעל 600 שקלים (!!!) לזוג בארוחה של סטק, תפוחי אדמה, שתייה וקינוח (אנחנו שילמנו כ-300 ריאל), אבל לא-הם גובים על זה תשלום ומתבססים על זה שלא יהיה נוח לתיירים להתלונן על זה. לא להרשות לזה לקרות. ברגע שהם שמים את הלחם, לשאול אותם אם זה בתשלום או לא ולהתעקש לא לשלם אם הם מטעים אתכם. זה קורה גם במסעדות אחרות בעיר.
משקאות טרופיים יש למכביר בברזיל- קפארינות שכוללות לימונים עם קאשסה שהוא אלכוהול שמופק מקנה סוכר (אני לא התלהבתי במיוחד). אפשר לשנות את הקאשסה לוודקה ואת הלימון לפירות אחרים כמו למשל קיווי.
דווקא מצורת ההגשה של הקוקוס התלהבתי. איך שהם חותכים אותו מלמעלה ואיך שותים ממש ממנו בקשית. מרווה מאוד וטעים. שתיתי גם את האסאי שלהם-משקה אדום דמוי ברד ואת התה שלהם, תה ה-Mate. וכמובן את הגווארנה, המשקה הלאומי של ברזיל (שצריך לתרגל איך להגיד אותה נכון כי התושבים המקומיים לא מבינים). אפשר לקנות את כל המשקאות הללו בדוכנים רבים שנמצאים על החוף שנקראים Suco.
תחבורה
לנו לא היה קל להתמצא ברחובות ובהסדרי התחבורה בריו. אין שלטים באנגלית ומעט מאוד אנשים יודעים אנגלית. צריך לדעת כמה מילים בפורטוגזית (אנחנו הצלחנו לקלוט רק איך להגיד תודה - אובריגדו ובוקר טוב- בון דיאה).
הרכבת התחתית היא די פשוטה, לא צריך הכוונה מקצועית רצינית אבל לפעמים יש צורך לעשות מעבר בין הקווים וצריך לדעת איך. כנ"ל לגבי אוטובוסים. די בטוח לטעמי לנסוע בהם, אבל צריך קצת זמן להתמצא בקווים ובשיטת הפעולה שלהם.
תושבים
התושבים המקומיים הם טובי לב ועוזרים. לא נתקלנו בגנבים גם כשחשפתי את המצלמה בכל סיטואציה אפשרית. זה מוזר, אבל נראה שהמקומיים לא ממש רגילים לתיירים וכל הזמן מנסים לדבר איתם פורטוגזית. גם לא נתקלנו בניסיונות לרמות אותנו על-ידי נהגי מוניות, הם היו מאוד הוגנים, יותר מבארץ.
מלבד מה שקרה בארמון קופקבאנה, הרגשנו שמתייחסים אלו בצורה מאוד הוגנת.
הבחורות כאן הם הבחורות הכי יפות בעולם. הטבע חנן את הברזיליות בגוף חושני ואת השאר השלימו המנתחים הפלסטיים. תוסיפו לכך את התיירות האירופאיות והאמריקאיות הבהירות וקיבלתם גן עדן.
טיפ אחרון- יש תופעה מוזרה בריו של נערים ונערות מקומיים שצובעים את עצמם בכל מיני צבעים ואז מסתערים על תיירים ומבקשים מהם כסף. אותנו זה לא ממש שיכנע.