נירוסטה היא סגסוגת ברזל הידועה גם כפלדת אל-חלד (stainless steel) מאחר והיא עמידה לכתמי חלודה וקורוזיה. מקור המילה הוא בקיצור למילים "פלדה בלתי מחלידה" בגרמנית. המילה הינה סימן מסחר רשום של חברת "תיסן קרופ" הגרמנית, אך השימוש בה בישראל הפך לרשמי ומשמש את רוב החברות המסחריות בתחום זה.
לנירוסטה יש היסטוריה עוד מהמאה ה-19 כאשר חוקרי מתכות ערכו ניסויים בסגסוגות שונות, אך רק בתחילת המאה ה-20 הצליח הארי ברירלי האנגלי ליצור פלדת אל-חלד כפי שהיא מוכרת כיום.
הנירוסטה מכילה כרום בריכוז של 11.5% אחוזים לכל הפחות. כאשר הכרום בא במגע עם חמצן, נוצרת שכבה דקה בתהליך כימי הנקרא פסיבציה . שכבה זו מגנה על המתכת שמתחתיה מפני מים ואוויר ובכך מקנה לנירוסטה את עמידותה. עם זאת חשוב להדגיש כי הנירוסטה אינה עמידה בכל תנאי. בהיעדר חמצן או בנוכחותם של חומרים אחרים כגון כלור, שכבת המגן עלולה לא להיווצר. כמו כן, בעת ריתוך או כל חשיפה אחרת לתנאי חום קיצוניים, עשויה הטמפרטורה הגבוה לגרום להיקשרות האטומים של הכרום לכדי תרכובת פחמנית ועל ידי כך לגרוע מכמות הכרום הנדרשת לשכבת המגן הנחוצה. במקרים כאלו עלולה הנירוסטה להעלות קורוזיה ואף חלודה.
נקודת ההתכה של הנירוסטה היא ב-1360 מעלות צלזיוס לערך, אך משום היותה סגסוגת, נקודת ההתכה המדויקת תלויה בהרכב המדויק שלה. על פי ההרכב ניתן גם למיין אותה לסוגים שונים כאשר בכל סוג קיימת תכונה הנדרשת במצבים מסוימים. הוספה של פחמן למשל, תורמת לחוזקה של הסגסוגת והוספה של ניקל נעשית על מנת למנוע מגנטיות.
בשל תכונותיה ועלותה הזולה יחסית, הנירוסטה הינה חומר גלם מבוקש בתחומים רבים. במטבחים (ובמיוחד במטבחים תעשייתיים), היא מהווה מרכיב חיוני החל מסירים ומחבתות וכלה בכיורים ומשטחי עבודה. השימוש בה נפוץ גם בתחום הבניין ליצירת מעקות ואף לציפוי מבנים במקרים מסויימים.
ניתן למצוא שימושים נוספים לנירוסטה בכלי עבודה קטנים וגדולים, ביצירת מטבעות ומדליות וכמו כן כחומר גלם שכיח בפיסול.
למעשה, הנירוסטה היא חלק אינטגרלי מכל תעשייה הדורשת מתכת זולה ועמידה.