את חירותי
מאז וממתמיד ליווה אותה השיר בחייה.החירות חשובה היתה ועודנה חשובה לה- וכיום היא שומרת עליה בקנאות רבה יותר.
אכן היו לה שלוש אהבות גדולות בחייה, בהם סוהר יפה בתנועה רחבה, סגר את השער-אך לאחר שנתנה לסוהר האחרון לנהוג בבית כלאו כרצונו כמעט-נמלטה ועורה בין שיניה ,וכיום היא מחזיקה בחירותה כבאוצר בלום-ולשאלות מכריה ,היא אומרת -ששום סוהר לא יורשה יותר לקחת את המפתח כדי לסגרה בבית כלאו, וגם בשם האהבה...
מתי מגיעה אישה להחלטה שהיא מעדיפה חירות וחופש על פני זוגיות?
*אם הסוהר לא ידע לשמור על מפתח ליבה וזכויותיה בצורה הוגנת.
*אם כבל ידיה באזיקי אהבה-במקום שתשלב ידיה בידיו...
*אם לקח על עצמו את תפקיד המבקר וניסה לשנותה ולהתאימה לגחמותיו...
*אם ניסה לפעמים אפילו בכוח להשיג את מטרותיו...
אישה לא ממהרת להחזיר את חירותה עם הסוהר הוא חבר,ידיד נפש וגם הוא מסר את מפתח חירותו בידיה...אישה אוהבת את האהבה-עד שהאהבה גובה ממנה תשלום דמים...עד שהיא מתישה אותה,מוחקת את אישיותה...עד שהקורבן מוחק את נשמתה.
כשאישה פורצת את שער כלאה ומחזיקה בחירותה בחוזקה...הסוהר היה בוודאי נאמן לתפקידו באובססיביות...
קראו את השיר המקסים...ודעו תמיד לשמור לכם פינת חירות גם בכלא האהבה-כדי שלא תחפצו לפרצו בכל מחיר..
את חירותי/ ג'ורג' מוסטקי
את חרותי שמרתי לי אותך
כמו כוכב בסער
את חרותי עזרת לי לעמוד
בכל כאב וצער
ולצעוד בדרכי גורלי
עד תבוא גם עלי השלכת
ולרקום חלומות על קרני הלבנה
וללכת ללכת.
את חרותי למען רצונך
את שבועתי הפרתי
את חרותי לשמור בריתי איתך
את חולצתי מכרתי
סבלתי הרבה וכאבתי בלי די
למען אמון בי תתני
נטשתי ארצי וטובי ידידי
ושלך רק הנני.
את חרותי הורית לי לוותר
על תפנוקים ונועם
את חרותי למדת את ליבי
גם בבדידות לשמוח
את שלמדת אותי לחייך
למראה הרפתקה שחלפה לה
ללקק את פצעי במסתור
ולקום וללכת לי הלאה.
את חרותי בללילה קר אחד
הפרתי את בריתנו
כך לבדי ערקתי מהשביל
עליו פסענו שנינו
בגדתי בך חרותי הטובה
אל הכלא פסעתי בצער
אל הכלא החם אשר שמו אהבה
נאספתי כמו נער
וסוהרת יפה בתנועה רחבה
נעלה את השער