עד לפני מאה שנה היו הזכויות הפוליטיות, בלעדיות בידי הגברים. הזכויות החברתיות תאמו את העליונות הפוליטית.לנשים לא היו כל זכויות חברתיות.את זכויות "היתר" קיבלו דרך מעמד הבעל או האב . אישה יכלה לזכות במעמד כלשהו ע"י נישואין. גם המעמד הכלכלי של הנשים התאים לתלות החברתית.אישה לא יכלה לרשת .רכושה ושכרה היו שייכים לאדון המשפחה.
קליר רבין בספרה "טובים השניים "אומרת כי הנישואים המסורתיים מתאפיינים ע"י קשר של משחק בין המינים,יחסי כובש-נכבש, מנצח-מנוצח.במקום שיש מלחמה יש תככים. למוסד הנישואין יש פונקציה חברתית ולכן כלפי חוץ מציגים את מה שרוצים שיראו. יש עסקה בין הגבר והאישה שכל אחד צריך לספק את הצרכים של השני. יש תפקידים ברורים לגבר ולאישה. התפקיד הגברי קשור לפרנסה והגנה, התפקיד הנשי – לתת לגבר אהבה,יופי,רוך, לוותר,ולדאוג שכולם יהיו מרוצים.
במאה השנים האחרונות חל שינוי רדיקלי. מעמד האישה השתפר מבחינת הזכויות הפוליטיות,הזכויות החברתיות והכלכליות. נשים נטלו לעצמן חירויות מיניות שקודם לכן נמנעו מהן.
אפשר היה לחשוב כי כאשר דכויו של מין אחד ע"י השני יגיע לקיצו,תפוג המתיחות שביניהם אולם היחסים בין המינים הפכו להיות מתוחים עוד יותר.
נשים דורשות לממש את הכישורים שלהן, להעצים את עצמן ולתת מקום גםלרצונות שלהן.אך ברוב המקרים דורשים מהן להסתדר גם עם כל המחויבויות של הבית. קליר רבין בספרה "שותפים שווים חברים טובים" ערכה מחקר, שבו ראיינה זוגות ומצאה יחס אמביוולנטי של נשים כלפי בני זוגן. מצד אחד יש כעס סמוי ותסכול אצל הנשים והרגשה של חוסר הגינות בגלל שהגברים משדרים לנשים, שזו זכות שהן יוצאות לעבוד והן צריכות להראות כי הן מסתדרות עם כל המטלות שבבית. מצד שני הנשים מרגישות שזה קטנוני לכעוס מכיוון שבבית יש מכשור מודרני והן יכולות ללמוד לעבוד ולעשות מטלות שונות.
אין ספק,שהשינוי הביא לבלבול פנימי אצל הנשים ואצל הגברים ולמסרים כפולים של החברה.
גברים- מדברים ומפרשים את דברי הזולת מתוך התייחסות לשאלת השליטה והדומיננטיות.
נשים- מדברות ומפרשות את דברי הזולת תוך התייחסות לשאלת הקשר והאינטימיות.
כך למשל, מתן עיצה לגבר מבת-זוגו עלול להתפרש אצלו כהטלת ספק בכושרו לפתור בעיה ותגרור תגובות כעס. כשאישה אומרת"אתה אף פעם לא מקשיב לי",אין היא מצפה שהמלים-אף פעם- יתקבלו כפשוטן. השימוש במלים אלו איננו אלא דרך להביע את התסכול שהיא חשה באותו רגע,שבו היא מדברת. אין היא רואה בהן מידע עובדתי. גו'ן גריי בספרו "גברים ממאדים ונשים מנוגה " כותב כי לצורך מתן ביטוי מלא לרגשותיהן מתיימרות הנשים להיות משוררות,והן עושות שימוש במגוון של סופרלטיבים, גוזמאות,מטאפורות והכללות.
הגברים בטעות מתייחסים אל ביטויים אלה כפשוטם על-פי משמעותם המילולית, לכן הם מגיבים בצורה בלתי תומכת.
"אני רוצה קצת יותר רומנטיקה " משפט זה ,הנאמר ע"י אישה משמעותו:עבדת כל כך קשה בזמן האחרון. בוא ניקח חופשה לעצמנו.אתה יודע להיות רומנטי ואני אוהבת חיזורים רומנטים.תפתיע אותי. הגבר עלול להבין: אתה כבר לא מספק אותי אני לא מתלהבת ממך. בתחום הרומנטיקה אתה כישלון. הייתי רוצה שתשתנה.
לעיתים קרובות עשוי הגבר להפסיק לתקשר ולהשתתק לגמרי. בדרך כלל נשים נוטות לפרש בצורה לא נכונה את השתיקה של הגברים. הנשים מבינות: הוא לא שמע, הוא לא מגיב כלפי כי לא איכפת לו,הדברים שאמרתי לו לא חשובים לו, הוא לא אוהב אותי. כאשר הגבר שותק האישה מסוגלת מייד לדמיין לעצמה את הגרוע ביותר.
גברים מעבדים נתונים בצורה שונה. לפני שהם מדברים או מגיבים הם קודם כל "מהרהרים היטב" הם חושבים על צעדיהם ומחשבים מה תהיה התגובה הנכונה או המעשית. תהליך זה עשוי להימשך בין דקות ספורות לשעות רבות ולכן כשהם שותקים הם אומרים: אני עוד לא יודע מה לומר, אבל אני חושב על זה.
כאשר הגבר אומר "שום דבר לא מטריד אותי",היא עלולה לשמוע- אני לא יודע מה מטריד אותי אני זקוק לך שתעזרי לי לגלות מה קרה לי. בנקודה זאת היא מתחילה לעצבן אותו ,ע"י הצגת שאלות, בשעה שהוא רוצה שיניחו לו לנפשו.
כדי להביןאחד את השני וכדי לדבר "באותה שפה"חשוב ללמוד להקשיב, באמת להקשיב לבן/בת הזוג.