בערים רבות בישראל הפכו היונים למפגע של ממש. אין להן אויב טבעי בסביבה העירונית, והן מתרבות בקצב מהיר. צורת המגורים העירונית מספקת ליונים שפע של מקומות מסתור לבניית קן ומזון רב.
כיום רוב האנשים שסובלים מבעיות יונים מטפלים באופן פרטי הם מתקשרים עם חברת הדברה או חברה מתמחה ל הרחקת יונים ומזמינות בעל מקצוע. הפיתרון המוצע על פי רוב הוא סגירה ברשת של אזורי הקינון והתקנת דוקרנים במקומות העמידה והתצפית בשולי הגג והמרפסות. פתרונות אלו טובים ויעילים אך גם נקודתיים מאוד, ברגע ששכן אחד טיפל בבעיית היונים, היונים עוברות לשכן הבא וכך הלאה. יש מקומות שוועד הבית מתארגן ומחליט לטפל בבעיית היונים בבניין כולו, וכשזה נעשה עוברות היונים לבניין הסמוך.
הנזק שהיונים גורמות רב, הן מפיצות טפילים ומחלות והלשלשת שלהן גורמת נזק עצום לרכוש (צבע של מכוניות, חיפויי אבן וכו') אבל בעיקר מדובר על לכלוך וזוהמה הפוגעים במראה העיר -ספסלים ומדרכות מלוכלכים אינם מראה מזמין להתקרב ...
מחלקת התברואה של העירייה אחראית על נושא ההדרה והטיפול במכרסמים, כאשר יש מפגע של חולדות או ג'וקים באזור מסויים, העירייה מפזרת רעל ומטפל במקור המפגע (מרססת ביובים וכו').
הווטרינר העירוני אחראי לטפל בבעיה של בע"ח משוטטים בעיר, חתולי רחוב וכלבים. כאשר יש תלונה על בעיה באזור מסוים נציג הווטרינר מגיע ולעיתים מבצע לכידות של חתולים וכלבים.
אבל אף אחד לא לוקח אחריות על היונים, אפילו שמדובר במפגע חמור שפוגע באיכות החיים העירונית. אי הטיפול בעיית יונים מוביל להוצאות גדולות על ניקיון, ועדיין אין מי שלוקח את האחריות.
במידה ותימצא הרשות המתאימה, ניתן לבצע מהלכים כוללים להפחתת מספר היונים בשטח העירוני, למשל, הצבת תחנות האכלה ותחנות קינון מחוץ לעיר. עיקור של יונים ובמידת הצורך גם פיזור רעל. ראייה מערכתית של הבעיה תוביל ליעילות גבוהה בטיפול ולחיסכון של אלפי שקלים מהאזרח הקטן. הפתרונות הנזכרים לעיל אגב מיושמים בחלקם בהצלחה באירופה - שם גם בעיית היונים חמורה.
לסיכום, במקום להעביר את הבעיה מצד לצד, הגיע הזמן לקחת אחריות ולטפל.