גיא בן-ברק/תצלומים: עופר חזן
תגידו, אתם מטורפים? דווקא ביום הכי שרבי אתם מתעקשים להתחרות? ועוד במעוז חיים, שם לא רק הכי חם בארץ אלא גם יש אבק בכמויות כאלה, שאפילו תשקה עם חצי כינרת זה לא יספיק?
קושיות בסגנון לעיל שמע כל מי שקשור למוטוקרוס מאז הוחלט לקיים את המירוץ השני באליפות בשבת של ה3.5-, שכבר שלושה ימים קודם לכן היה ברור שהולך להיות חמסין. אין מה להרחיב על הקושי העצום שבלרכב, ובטח להתחרות, בטמפרטורות גבוהות שכאלה - ולא רק לרוכבים קשה, הספקי המנועים יורדים בצורה משמעותית, שלא לדבר על פגיעה אפשרית קשה באמינות. מעבר לכך, האנשים הטובים של האליפות מקיבוץ מעוז חיים עצמו, טל אבידן ואמיר קינן, התריעו בפני העמותה כי מצב המסלול, במיוחד ביום כל-כך חם, לא יאפשר לקיים מירוץ כהלכתו - בגלל האבק כמובן. ובכל-זאת החליטה העמותה לקיים מירוץ, מן הסתם תחת אותה מדיניות של מארגני ומנהלי מירוצים בכל העולם, כולל בארועים בינלאומיים - מזג אוויר אינו דוחה מירוץ!
בדיעבד והודות לאקשן החזק בכל הקטגוריות, כמו-גם לשיעור ההשתתפות המאוד גבוה (48 מתחרים!) ניתן להגיד כי ההחלטה לקיים את האירוע הייתה נכונה - למרות שבסופו של דבר התקיימו רק חצי מהמירוצים המתוכננים - אבל בתנאי שמוסיפים למשוואה את השופט חיים זנדברג. בהחלטתו להפסיק את האירוע במחציתו מטעמי בטיחות, מנע זנדברג אפשרות לתקלה חמורה, שאם לשפוט ממה שקרה במקצה השני של המתחילים בהחלט "הייתה בקלפים", כך שלמעט מוחטות מלאות חול שהמשיכו הרוכבים לירוק עד הלילה, זה נגמר בטוב.
ארבע אחרי הצהריים, שעה איחור מהמתוכנן, מירוץ מס' 2 באליפות יוצא לדרך. כמה מאות צופים אמיצים ומחוברים לבקבוקי מיים עומדים על הרגליים, כל שניה מתחיל מקצה המתחילים. 21 רוכבים, המספר הגדול ביותר שהתייצב עד-כה למירוץ מוטוקרוס, ממוקמים בשתי שורות על השער. רעם מהדהד בכל רחבי הבקע הסורי-אפריקאי ומבהיר כי השער ירד, ענן האבק העצום העולה מהפניה הראשונה מבהיר ומחדד את שיידענו כבר בהקפות החימום - הולך להיות יום קשה במיוחד, הצוות המארגן ובמיוחד דני אוחנה משדרים דאגה לרמת הבטיחות. למוביל כמובן קל, אולם רוכב-שניים אחריו כבר בלתי-אפשרי לראות משהו, ואנחנו מדברים על תחרות כך שאנשים מוצאים את עצמם עם גז פתוח למקסימום - רוכבים קטעים מסוימים על עיוור! זינוק מוצלח הופך לפיכך להיות קריטי והכרחי במיוחד. שני הגיבורים של המירוץ הקודם, גיא דנינו ואייל כהן, נמלטים ראשונים מתופת האבק, אייל מוביל בהפרש זעום מדנינו, אחריהם דבוקה של שלושה: טל דנינו, אלירן סבג ועידן סלע. עוד שתי הקפות וכבר ברור שהקרב על הניצחון יהיה רק בין גיא לאייל המוביל, שמונע מתסכול המירוץ הקודם בו הפסיד כזכור ניצחון בטוח עשרים מטר לפני הקו בגלל כביית מנוע. הפעם הכל הולך טוב לכהן, ולמרות הלחץ של דנינו שפשוט לא מרפה, חוצה אייל ראשון את הקו.
באוהל השיפוט וברחבי המתחם נשמעת אנחת רווחה של המארגנים - המקצה הבעייתי מכולם (צירוף של חוסר ניסיון עם עודף מוטיבציה) עבר בשלום. 125 איז נקסט.
זמן אפסי עובר בטרם מתייצבים רוכבי הקטגוריה המטורפת מכולן על השער, לאור יכולת המארגנים לקצר למינימום זניח את הזמן שיש להמתין בין מקצה למקצה (פרי שיתוף פעולה מעולה בין השופט זנדברג, שחר לופו האחראי על שער ההזנקה ודני אוחנה שעל הוצאת הרוכבים מהפיטס לשער) נותר עכשיו רק לבקש שעמידה משובחת כזו בזמנים תופגן גם בפתיחת האירוע והכל יהיה מושלם.
למרות שאלוף ה125-, אליקו אוחנה, לא ירכב הפעם בגלל פציעה, הרי שעדיין על גריד ה125- מורגש מתח. מתן ניר, המנצח הגדול של המירוץ הקודם, מגדיר את עידו כרמון האגרסיבי והלא-ממש צפוי כיריב קשה ("שאני צמוד לאליקו אני יכול לצפות מה הוא הולך לעשות, אצל עידו פשוט אי-אפשר לדעת מה יהיה" דברי ניר), וחושש במיוחד מהזינוק של נמרוד דור (וכבר עמדנו על חשיבותו העצומה של הזינוק הפעם). מדוע? מזלג הק.ט.מ. של דור צויד בנועל ייעודי, 'הולשוט', המחזיק את המזלג סגור בזמן הזינוק, הרבה משקל על הפרונט, כך שאפשר לפתוח גז מלא ללא חשש שהפרונט יעלה לאוויר; עם הבלימה לפניה הראשונה משתחררת הנעילה והמזלג חוזר לעבוד כרגיל. והדבר הזה עובד! עם ירידת השער נורה נמרוד דור כאילו הוא לא על 125 אלא על 1125 סמ"ק, כפי שניתן לראות בצילום המצוין של עופר חזן, המהירות בה הגיע דור לפניה הראשונה הפתיעה גם אותו... אולם חולפות שניות בטרם התיישב מתן על דור המוביל, לוחץ על הנקודה החלשה אצל הרוכב הצעיר - תפקוד תחת לחץ, כלומר דוחף אותו לבצע טעויות. וזה עובד מהר מאוד, דור יוצא רחב מאחת הפניות, מטפס על הדופן, בעוד ניר לוקח את ההובלה ונגוז באופק. לנסות לסגור על מתן ניר, כשהוא לבד מול המסלול, אין בסביבתו הקרובה איומים מלחיצים והוא רוכב נגד עצמו - זו משימה כמעט בלתי-אפשרית, ואכן עידו כרמון, כמה שלא מנסה ודוחף, נותר הרחק מאחרי הימאהה 250 של מתן המנצח, הפותח בסיום המקצה פער של 26 נקודות בטבלת האליפות על אליקו.
באים בתור הסניורים-אנדורו. אם צעירי המתחילים וה125- סבלו בתנאי החום והאבק הנוראים - מה יהיה עם הזקנים? אז הם באמת סובלים, הריאות מתמלאות חול ולא רואים ממטר. המירוץ מוכרע, כצפוי, בזינוק. אביב קדשאי: "כמה מטרים אחרי ירידת השער זיהיתי על הקרקע ממש מולי משטח עם אחיזה טובה, פתחתי את הגז עד הסוף, ואיך שהמנוע הזה סוחב...". ו"המנוע הזה" הוא כמובן מנוע ה525- הכביר של אביב, שניצח את המירוץ בפער של כ4- שנ' משגיא הימן המצוין שרכב בטירוף התסכול מהמירוץ הקודם (בו לא הצליח כזכור ולו לצאת מהשער בשני המקצים). נכון שתנאי הראות הבלתי-נסבלים לא אפשרו למזנקים הפחות טובים, ירון גולדשטיין ואלי אוחיון, לצמצם את הפער שפתחו אביב ושגיא, מה עוד שבדרך היה עליהם לעקוף גם את רוכבי האנדורו "המקומיים", אמיר קינן וטל אבידן (אמרנו כבר שירון ואלי היו "המזנקים הפחות טובים"? אז בואו נחדד - הם זינקו ממש גרוע); בנוסף, אין-ספק שהמאבק הצמוד להחריד לכל אורך הדרך בין גולדי לאלי לא תרם בלשון המעטה אף הוא לקצב ההתקדמות שלהם (חסימות, סגירות, טקטיקה וכו', זה גוזל המון זמן). הכל נכון.
אולם בסופו של דבר חייבים להעריץ את הכריש ממרחביה, אביב קדשאי, על איך שהצליח לצאת כמוביל מהבלגאן בפניה הראשונה, ובהמשך על המהירות, הכוח הגופני העצום, הסיבולת האינסופית ובעיקר הנחישות והעקשנות של עץ האלון בן ה40- פלוס הזה, שפשוט תוקע את השורשים עד שכבת הלבה ולא מוותר, לא מרפה, בשום מקרה. עם אופנוע אנדורו, פנס קדמי דולק (טוב שאת המראות והמספר הוא הוריד...) נותן קדשאי בראש כבר פעמיים לרוכבים מצוינים כמו ירון ואוחיון, הרוכבים על שניים מדגמי המוטוקרוס הטהורים הטובים בעולם. והוא כמובן גם מוביל את טבלת האליפות של הסניורים - בעונתו הראשונה בקטגוריה! אביב יכול היה לבחור בין התמודדות בקטגוריית האנדורו לבין הסניורים הקשה הרבה יותר, וברור לכולם במה הוא בחר. אין-ספק שהמסלול במעוז חיים נופל לידיים של קדשאי כפרי בשל, בויתקין סביר להניח שהוא היה חוטף קשות מאלי אוחיון וירון גודלשטיין - אבל המירוצים מתקיימים במעוז, ויתקין מת, וכל השאר ספקולציות.
ממשיכים לקטגוריה האחרונה בסבב המקצים הראשון, הקטגוריה הפתוחה.
לשלום אוחיון לא היה חודש טוב במיוחד, בעיות אישיות מנעו מהאלוף מלהתאמן, בפתיחת המקצה אפילו עלה ריח של הפתעה באוויר. גיא אליתים זינק מצוין, ולאחר ששלום כמעט התרסק בפניה הראשונה (ראה תצלום), לא היה חסר הרבה שרוכב הימאהה YZ250F יעבור להוביל; בהמשך אף הצליח גיא לשבת במשך כשלוש הקפות במרחק זעום (2-3 שניות!) מיריבו, כל טעות של אוחיון הייתה גורמת לאבדן ההובלה. אבל שלום לא טעה, החל ממחצית הדרך הלך וגדל הפער לטובתו בחוד, עד שהעמלץ הכחול סגר את הניצחון השלישי ברציפות של העונה.
שלישי סיים חיים אוחנה, שהפגין יכולת טובה בהרבה ממה שנתן בעונה הקודמת, עם ה450-. אין מה לעשות, הבחור חייב שתי-פעימות, והק.ט.מ. 200 החדש (מבחן בגיליון זה) הוא בדיוק מה שחיים צריך, שתי-פעימות קליל כמו 125 ועדיין עם יותר בשר בכוח בזכות תוספת הנפח. חיים סיים במרחק עצום מהמקום הרביעי בו סיים טל ציון בתום מאבק צמוד וקשה (טל יכול אחרת?...) מול תמיר כספי ודני שושן. כספי למד שוב כמה צריך להיזהר מטל ציון, כמה קשה עד בלתי-אפשרי לעקוף את הלוחם הותיק הזה, ללא הסתכנות של ממש. תמיר הצליח להחזיק עם ציון מס' הקפות, עד שביציאה מאחת הפניות היותר מהירות האופנוע של טל פשוט נעמד מול הגלגל הקדמי של כספי (ציון טען שנכנס לו לניוטרל), ותמיר התרסק. כספי אמנם הצליח לחזור למירוץ אולם פרש תוך זמן קצר. דני שושן, שנטש את הKX250- לטובת YZ250, המשיך עם תצוגת הרכיבה המשובחת שראינו ממנו במירוץ הקודם, אגרסיביות ומהירות יש לבחור, ועכשיו הוא גם למד להישאר על הגלגלים - קומבינה מסוכנת! בניגוד למירוץ הקודם, לא נלחם שושן בנדב שוורץ, האחרון זינק לא טוב ובתוך ענני האבק לא ניתן היה לצמצם טווחים. וזו גם בדיוק הסיבה מדוע אורן אליתים, "בימים כתיקונם" מאכלס קבוע של הפודיום, סיים הרחק מאחור.
יפה. נגמר הסבב הראשון, הפסקה להתאוששות, מקצה המתחילים השני עולה לשער. בזינוק מפתיע טל דנינו עם הCR250- הורוד ומוביל, אך תוך זמן קצר הוא נופל וגיא דנינו עובר להוביל, מבהיר בשפת הגוף כי אייל כהן לא הולך לנצח הפעם, דנינו מוביל בפער קטן על כהן ושניהם פותחים פער נוראי על האחרים. אבל ברור שמשהו במקצה הזה מאוד לא בסדר. הקרקע הטחונה מהסבב הראשון מעלה הרים של אבק, יותר ויותר רוכבים מתרסקים כי הם לא רואים כלום, השיא נצפה בכניסה לקטע הטכני שם נוצרת ערימה של אופנועים ורוכבים שנפלו, היה אף מקרה קיצוני של רוכב שדהר בעיוורון מוחלט עם גז פתוח לתוך אופנוע נייח שנתקע על המסלול, יותר מאוחר הוא יספר שאפילו את הדגל הצהוב שהונף מטרים ממנו הוא לא ראה!
יותר ויותר רוכבים רצים מהפיטס לעזור לנופלים, המצב על המסלול מתדרדר, חייבים לעשות משהו והיחיד שיכול - וצריך - לעשות, הוא חיים זנדברג השופט. ואכן חיים לוקח החלטה אמיצה מאוד אך מתבקשת להפסיק את מירוץ המתחילים, הדגלים האדומים מונפים (מזל שאת אלה ראו...), והעסק הסתיים. אם במירוץ של אפריל הטרגדיה הייתה של אייל כהן, הרי הפעם תור גיא דנינו לשלם את מחיר מזל הביש - כאשר הופסק המירוץ הושלמו רק ארבע הקפות, פחות מהשני-שליש שנדרש כדי להכיר בתוצאות, כך שיתרון ההובלה המשמעותי של דנינו לא הפך לנקודות.
דיון קצר במוטורולה מול מנהל האירוע רז הימן, הסיכונים שבהמשך הרכיבה בתנאים הקשים פלוס השמש השוקעת מכריעים - לסגור מייד את הבאסטה! אבל אולי לא הכול אבוד.