בן זוג נבחר על פי מגוון רחב של פרמטרים, חלקם אנחנו בוחנים בצורה מודעת וחלקם לא.
מחקרים מצביעים על כך שאנשים נוטים לבחור לעצמם בן זוג מרמה כלכלית דומה, רקע תרבותי או עדתי דומה. כמובן קיימים היוצאים מן הכלל הזה, ואז פוגשים את הזוגות שבחרו באדם הבא מן הרקע הכי רחוק שאפשר...
פרמטרים עיקריים עליהם ניתן להצביע:
הרקע הסוציאלי המתאים
גילו של בן הזוג
מצבו הפיננסי-כלכלי
המראה ומערכת הערכים שלו
סיבות שאינן מודעות לבחירה בבן זוג..
לכל זוג שפה רגשית אופיינית לו. בדרך כלל אנו לומדים שפה זו בבית ההורים וכשמחפשים אדם לחיות איתו, מחפשים אדם המדבר שפה רגשית דומה לזו שהכיר במהלך התבגרותו במשפחה. למשל ,אדם שגדל במשפחה אדישה, יבחר באדם אדיש. המטרה היא למצוא את האדם שיידע לדבר אותה שפה ריגשית, אבל איתו אפשר יהיה "לכתוב סוף שונה לסיפור". בדרך כלל, המטרה שלנו היא למצוא את אותו אדם שאיתו ננהל תקשורת רגשית מוכרת לנו, אבל ננסה להגיע לתוצאות טובות - יותר אכפתיות למשל.
לרוב, אותה תכונה שחיברה אותנו אל בן הזוג, כי הוא מדבר ב"שפה הנכונה" כמו למשל האדישות, היא אותה תכונה שגורמת לנו להתרחק. אם אבי היה אדיש לגבי כל דבר שעשיתי או אמרתי, אני בוחרת בן זוג שאדיש לגבי חוסר הצדק בעולם, והוא מבין מצוין את ההרגשה שלי, את התסכול אותה אני חשה עם האדישות.
...כך קרה לזוג מטופל. הם הגיעו אלי, כשהבחורה מסרבת לקיים יחסי מין עם הבחור. לדבריה, הוא ביקורתי בכל מה שקשור בה, ומשפיל אותה גם מול הילדים. הבחורה כועסת, פגועה, ובסופו של דבר מרגישה מרוחקת ולא חושבת בכלל על חיי מין בינהם. הבחור מצידו לא מבין מה השתנה. הוא תמיד דיבר ככה ובעבר היא העריכה את היכולת שלו "שלא לקנות כל דבר", מה שהבחור לא רואה הוא שעכשיו הבחורה עומדת במרכז תשומת הלב שלו, הוא מבקר את ההתנהגות שלה כמי שמנהלת את המשפחה. עכשיו זה לא הזוג המאושר מול העולם, אלא הבחור מול הבחורה.
איך יוצאים מן הפלונטר הזה?
לכאורה, צריך שהבחור יבין כמה הבחורה סובלת ויפסיק. הוא יכל ללמוד להביע את עצמו בצורה פחות פוגעת. למעשה, גם הבחורה מבקרת ללא הרף, וגם היא לא רואה מה היא עושה לא נכון. במקרה של הזוג לא השתנה דפוס הביקורת, והם גם לא ממש למדו לקבל את הזוגיות שלהם כפי שהיא. הם הפסיקו לקבל טיפול זוגי, המתח נרגע לפרק זמן מסוים, ויש להניח שבעוד זמן מה הם יפנו לטיפול אחר...
הועלה ע"י ניש חברת קידום אתרים