ריח הטבק החריף העולה מסלון ביתו של אבו-סאלח בכפר תרשיחא יכול להפיל אפילו את הטטרן שבינינו אל מיטת חוליו. כמו שטיח מקיר לקיר פרוסים עלי טבק בסלון הבית ומחכים לרגע שבו יחליט אבו-סאלח להוציאם אל מכונת החיתוך. טרסות האבן שבשולי הכפר וחלקות השדה הקטנות הפזורות בין בתיו מספרות סיפור עצוב על מלאכה נכחדת ועל אחרוני המגדלים המתרפקים על ימי עדנה תוך שאצבעותיהם מגלגלות סיגריה מטבק מעשה ידיהם. "מאות משפחות התפרנסו בעבר מגידול טבק", מספר לי שוקרי מהכפר השכן מעיליא ואכן עד תחילת שנות ה-70 הביא הטבק כבוד למגדליו, אך תנודות הכלכלה בארץ והחיפוש אחרי שווקים זולים יותר הביא לירידת קרנו של הענף. חברת דובק החלה לייבא טבק טורקי וכך לאט לאט שקע הענף אל חשכתו. גידול הטבק איננו קל. יש לשתול, לדלל, למיין, לתפור, ליבש, לטחון וכמובן לעשן ובחודשי הקיץ החמים ממאי ועד יולי המשפחה כולה מתגייסת לעבודת השדה ולמרות שעם השנים הולך ופוחת הדור ממשיכים עוד מספר מגדלים במלאכת הייצור ל"צריכה מקומית" לדבריהם. בימים אלו אבו סאלח ובני משפחתו משכימים קום ויוצאים לדילול אחרון של השטח וניקוי עשבים שוטים ויודעים הם היטב שהמלאכה הקשה עוד לפניהם. מדי בוקר ייצאו אל השדה, יקטפו עלים שהחלו להצהיב, יביאו אל מרפסת ביתם, ישבו במעגל ויתפרו עלה, עלה, בחוט ומחט לאגדים הנקראים "בלות" בעגה המקומי ויתלו אותם על גג הבית, או בשולי השדה לייבוש. מיום ליום מצטרפים עלים חדשים וטריים לקודמם ומוביילים של טבק נתלים לתפארת על כל מסמר פנוי הנעוץ בגג ואפילו יש התולים מחוסר מקום גם על צמרות העצים, "רק שלא ירד גשם" מתפלל בלבו אבו סאברי שחושש לנזק ולפגיעה באיכות המוצר. למרות שגידול הטבק בארץ באופן מסחרי, פסק כבר לפני שנים, יש בעת האחרונה עליה בכמות המשתמשים בטבק מקומי לגלגול סיגריות עצמאי, הן מסיבות כלכליות (חיסכון של 70% בעלות), והן מתוך הכרה באיכותו של החומר המקומי. צאו לכם אל כפרי הגליל ותוכלו לפגוש את זקני הכפר יושבים על הברנדה לעת ערב, ממשיכים לגלגל סיגריות ובין ענני העשן מתרפקים על ימים עברו. איך מגיעים ולאן הולכים? נכנסים אל הכפרים תרשיחא ומעיליא מסתכלים על הגגות שעליהם תלוי הטבק ושואלים בנימוס היכן אפשר לפגוש מגדלים שעדיין עוסקים במלאכה. (חודשי קטיף – יולי אוגוסט)