כלי נגינה כמו כל דבר הם עניין של אופנה. לכך יש סיבות שונות ומגוונות שלבטח קשורות בטרנדים תרבותיים. יש תקופות שאין דורש לכלי, והוא עומד בפינת החנות מבוייש, או שניתן למצוא אותו אך ורק בחניות יד שניה, בתיק עור ישן ומאובק מלפני כמה עשורים. ומאידך ישנם תקופות שבו הכלי מבצע קמבאק מופלא מתוך העבר אל תוך ההווה , תוך שהוא משתלב בצורה פנטסטית במוסיקה העכשווית.
הקלרינט הוא דוגמא טובה לכך. כלי שמגיע עמוק מתוך ההיסתוריה היהודית המזרח אירופאית, והיה נפוץ שם בקהילות היהודיות באירופה על ידי חבורות כלייזמרים,לפחות עד קום מדינת ישראל, נשכח במשך רוב שנות קיומה של המדינה, לבד מאירועים ספורדיים של חסידים, או של יוצאי מזרח אירופה. והנה לפתע, אנו רואים קלרינט מגיח אל קידמת הבמה, אחוז בידי אמנים צעירים שמנגנים איתו צלילים שאותם יהודים מזרח אירופאים לא חלמו שאפשר.
נגן קלרינט מהבולטים שבצעירים המחדשים מסורת אבות, הוא צבי גלוזמן, שעוסק לבד מניגון בהופעות גם בתחום לימוד קלרינט לדור הצעיר. צבי גלוזמן הוא דוגמא נפלא לשילוב והיטמעות של כלי הנחשב מיושן במוסיקה העכשווית. גלוזמן משלב באומנות רבה סגנונות שונים בנגינתו כמו מוסיקה קלאסית, ג'אז, מוסיקה עולם ועוד. השילובים הנפלאים האלו עוזרים לתווך את הכלי גם לדור צעיר, שבשבילו הקלרינט נתפש ככלי מעולם מיושן. לסיום נאמר, שזוהי דרך נפלאה לחבר דור צעיר למוסיקה הנתפשת כמוסיקה שורשית יהודית אירופאית.