במעגל החים היהודי חג פסח הוא חג האמונה, וליל הסדר בא לבטא את תחושת החרות ויותר מכך בא להורות על שלבים בתיקון הנשמה. לכן אין זה פלא שהיציאה ממצרים עומדת במרכזו של החג. מאורע זה בא לומר שהגיע הרגע לגלות את המצב החופשי והנעלה ביותר שאנו יכולים וצריכם לחוות- עולם הרוחניות. הסיבה שליל הסדר נקרא 'סדר' היא משום שחכמי הקבלה לימדו כי היציאה לחרות לא מתרחשת כבמטה קסם ובקיצור דרך. אלא מדובר על תהליך הנבנה בהדרגה ודרך סיפור ההגדה האדם בונה בתוכו את השלבים ליציאה מעבדות. שאם לא כך הוא עלול להיות שרוי בקיפאון ויחטיא את המטרה. הנקודה המרכזית בלילה זה עוסקת במספר ארבע המסמל מוטיב חוזר, שהרי סביבו סובבת ההגדה. יש ארבע כוסות יין (אור חכמה) ששתייתן חושפת את הסודות הכמוסים שבנפש האדם בבחינת "נכנס יין יצא סוד". לכן, ליל הסדר תחום בתחילתו ובסופו על ידי כוסות של יין. הכוס הראשונה היא הכוס של הקידוש והכוס האחרונה היא הכוס שעליה גומרים את ההלל. ליל הסדר, בו אנחנו עורכים התבוננות על משמעות החרות בחיינו , תחום אף הוא במקלט הבטוח שלנו ובממד הזמן שאנו מקדישים לו. משמעות הדבר היא שעל אף הריטואל הדתי בלילה זה אנו מעיזים ,להרהר, לתהות ולהתפלפל על נושאים המעיבים ו/או מאפשרים את קיומה של החרות בנפשנו באופן שליו ,מזמין ומרגיע.
ארבע הקושיות נותנות תוקף לחרות הסובייקטיבית לשאול, לחקור ולפתוח דיון מעמיק בין כל המסובים בסיפור יציאת מצרים מהפן החוויתי -אישי. וארבעה בנים המרכיבים בנוטריקון את המילה " חרות " - חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול המייצגים באופן מובהק צדדים שונים במורכבות נפש האדם. שהרי בתוך כל אחד ואחת מאיתנו חיים יחד ארבעת הבנים בתמהיל ייחודי לכל נפש. בספר יצירה נאמר:" המליך אות ה' בשיחה וקשר לו כתר וצירפן זה בזה וניסן בשנה". ללמדנו כי עניין השיחה והדיבור תופסים מקום עיקרי בערב ליל הסדר, היות שהחרות המדוברת אינה נוגעת רק לשעבוד הגוף. בפסח מודגשת החרות הנפשית שלה זקוק האדם מתוך חופש הדיבור עד אשר הוא פוצה פיו בבחינת פה - סח לשם קיום מצוות "כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח". עצם תחושת החופש הרוחני מעלה בלב האדם את המסוגלות לשאול את כל אותן קושיות עד אשר תנוח דעתו וכשחז"ל אומרים "בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו יצא ממצרים" הם מכוונים לשני עיקרים ברורים. הראשון מלמד כי האתגר לחרות משתנה מדור לדור והשני טוען כי האמצעים והכלים העומדים לרשותנו בהגדרה והבנה מיטביים של מהי חרות הינם ייחודים לכל דור. יתרה מכך, חז"ל מעלים מציגים מאורע לאומי וממקדים אותו לאינדיבידואל באומרם "חייב האדם". כלומר, מה שקרה לעם שלם נכון גם לאדם הפרטי. לשיטתם מאבק האיתנים המתחולל בין פרעה ובין משה הוא לא רק מאבק היסטורי אלא מלחמת כוחות בין חלקי הנפש השונים. פרעה מייצג את "האני"- הוא האגו במובן היונגיאני ומשה מייצג את כוח ההשפעה החיובי באדם. יובן כי לכל אדם יש מצריים שלו ,בתוך כל אחד מאתנו שוכן לו פרעה קטן, שאינו חדל מלהפריע לנו להיות מי שאנחנו באמת, ובכל אחד ואחת מאתנו יש ניצוץ פנימי של חרות שאינה מוותרת, ומשוועת לגאולה. בספר הזוהר בפרשת ב "העלותך" כתוב: "אמר רבי שמעון בר יוחאי: אוי לאותו אדם שאומר, כי התורה באה לספר סיפורים בפשטות...אלא שכל הדברים הינם סודות עליונים". משמע, כל המופיע בתורה לרבות סיפור פסח, מבטא ברבדים העמוקים סיטואציות מדויקות של כל המתחולל בנפש האדם ובעולמו הפנימי. לכן מי שנתפס לחזות המילים החיצונית בלבד שוגה. נקודת המוצא בפסח מתחילה עם הירידה למצרים, ארץ השפע והאפשרויות הבלתי מוגבלות, בעקבות רצונו של האדם ליהנות, להיטיב את מצבו הכלכלי ולבקש בטחון חומרי . הרדיפה אחר ממון, רכוש, נסכים, מעמד וכדומה נובעת מתשוקה עזה לסיפוק צרכים ותאוות ארציות וכאשר הושגה המטרה מיד מתעוררת תחושת מיצוי וסיפוק רגעית שחולפת חיש מהרה ומפנה מקום לרעב חדש הדורש מהאדם להשביעו וכך חוזר חלילה. במצב כזה האדם נשאר שבוי בתוך מציאות דואלית. תחושת "יש לי הכול ואין לי כלום" מקבלת משנה תוקף עם ההכרה כי למרות ואף על פי שכל הרצונות הזמניים נתמלאו, מתעורר לפתע האגואיזם ככתוב "ויקום מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף" וכי כל שיש לו לאדם שייך כעת לאגו , הוא פרעה, ובתסכולו אין לו כל יכולת ליהנות מפירות עמלו. "המלך" ( פרעה-אגו) דורש עבודה וכך האדם שעד לפני רגע קט הרגיש חופשי נשבה ברצון ליהנות בלבד ומתגלה בפניו מסכת של עבודת פרך מתישה ,כל זאת כאמור מתוך הצורך לספק את המלך שאינו יודע שובע. עם הזמן המשתנה מחלחלת הידיעה כי לעבודה אין תכלית ממשית וכל מה שהושג ונרכש מתמוטט וקורס נוכח העובדה כי האגואיזם משתלט ושולל מהאדם כל אפשרות לחוות שמחה, מרגוע ושקט נפשי . אט אט מאבדים ההישגים החומריים את משמעותם והרגשת העצבות , הריקנות וחוסר האונים מציפים את החלל הפעור שנוצר בלב האדם. בכאבו הוא נושא עיניו מעלה בזעקה ככתוב " ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם" האדם פונה לבוראו בתחינה להשתחרר מכבלי פרעה (אגו) והבורא מצידו מחדיר בלב האדם את "משה" , הוא הכוח הרוחני שיסייע להתמודד מול פרעה. שהרי משה על אף היסוסיו הרבים להתעמת עם פרעה גדל בארמונו ואין טוב ממנו להכיר הן את המבוכים וחדרי הסתרים, והן את המלך עצמו על חולשותיו ונקודות התורפה שבו. לפיכך בפסח מתגלים שני הכוחות במלוא הדרם ( פרעה – אגואיזם ומשה – אלטרואיזם) ועל האדם מוטל לערוך "ליל סדר" של חשבון נפש להתעלות מעל תאוות העולם הזה ולהשתחרר מכבלי הרצון המגושם, הרע והאגואיסטי ולאמץ לעצמו גישה אלטרואיסטית. הקבלה מלמדת כי פסח נחגג בחודש האביב (אביב= אב ל-י"ב חודשי השנה) ומציין את התחדשות הטבע בכללותו. כך גם האדם ,נזר הבריאה, מתחדש רוחנית ומנער מעליו את קשיי השנה הקודמת ומתמלא באנרגיה חיובית לקראת העתיד לבוא. העם היהודי למוד הרדיפות והסבל נותר מצולק עוד ומתחילת הגלות המרה והארוכה בה אנו נמצאים למעשה מאז חורבן בית ראשון , לפיכך הוא רואה במושג החירות ערך מקודש המקביל לקדושת החיים. שלילת חרות מאדם כמוה כנטילת חייו שכן היא מסרסת את הזכות האנושית הבסיסית הטבועה עמוק בתודעתו של האדם- להיות חופשי. חג הפסח "זמן חירותנו" מציין אירוע רוחני רב משמעות במעגל החיים היהודי וממחיש את השתוקקות הנפש לחופש אמיתי נטול מגבלות של זמן ומקום . שהרי אין מחיר לחופש. חג שמח וכשר!
מוגש בברכה
www.kabalah.co.il
יצחק אהרון ראש מרכז "חכמה" מייעץ חוקר ומרצה של תורת הקבלה.מפרסם מאמרים שבועיים בעיתונות המקומית בפריסה ארצית. עורך את ערוץ הקבלה באתר Y NET של ידיעות אחרונות. משדר תוכנית יעוץ בקו המומחים של רדיו 103FM ובימי שישי ברשת ב' בתוכנית "מה יהיה" עם יואב גינאי. טלפון 03-9220784