האם יצא לכם לבקר אי פעם בגורדי השחקים של ונציה והאם אתם יודעים שהגטו הוא פרי המצאתם של הוונציאנים ?
כעשרים מליון תיירים מבקרים את ונציה מידי שנה, אולם רובם של המטיילים במסלולים הידועים של העיר הצפה, בין תעלות גשרים וגונדולות, לא כולם מוצאים די זמן ללכת לאיבוד בתוכה, כפי שמתחייב לעשות בתוך עיר שכזאת.
וכך רק מעטים מהמבקרים מגלים את הקסם החבוי בה ונדהמים כשהם מגיעים לגטו היהודי וצופים בעבר המפואר וגם בהווה הנמשך של הקהילה היהודית בעיר.
דווקא בעונת החורף, כשכמות המבקרים קטנה, בניגוד למפלס המים שעולה, זוהי עונת חגיגות הקרנבל המסורתי, עדיף להגיע לעיר ולצפות בה גם מזוויות אחרות.
הגטו של היהודים בוונציה זוכה לאחרונה להתעניינות רבתית מיוחדת. המון של תיירים שמנווטים את עצמם לאזור המורכב מהגטו החדש ומהגטו הישן, מגלים עד כמה המקום מסתיר בחובו את ההיסטוריה היהודית הייחודית במינה, שכמותה כבר לא רואים במקומות אחרים עלי אדמות.
במוזיאון היהודי שבגטו שבשלושת השנים האחרונות עבר שיפוצים וחידושים, צפויים להיפתח חלקים חדשים שבהם יוצגו לציבור אוצרות, שעד כה לא ניתן היה להציג בגלל מצוקת המקום. בנוסף גם מצויים בגטו במתחם קטן מאוד חמישה מבתי הכנסת היפיפיים והנדירים ביותר המעידים על חיי אמנות עתירה והדר ותפארת של הקהילה היהודית המקומית, שהשאירה את חותמה על ההיסטוריה של העם היהודית בעת החדשה.
היהודים הגרו לוונציה מספרד, מטורקיה, ממדינות הבלקן, מאיטליה ומגרמניה והם הצליחו לפתח בה אוטונומיה מצד אחד והרגלים לדו קיום מצד שני, מה שגרם לסיבה לכך שיש לנו היום מורשת עתירה ועתיקה שמשכה לוונציה יהודים מכל קצוות העולם בכל התקופות לבוא דווקא לוונציה, למרות החיים בגטו.
מעטים מהמבקרים שבאים מישראל לוונציה, מודעים לכך שעצם המילה "גטו", מקורה בוונציה. באלף חמש מאות ושש עשרה, לאחר מאות שנים שבהן הורשה ליהודים לסחור בעיר זו ולצאת ולהיכנס אליה כאוות נפשם, ללא כל אשרת שהייה קבועה, קבעו השלטונות לאפשר תנועה רק בתנאי שיהיו סגורים במתחם אחד, קרוב לבית היציקה, המהווה מפעל של מתכת הנקרא ג'וטו.
היות וליהודים ממוצא גרמני שחיו במקום, היה קשה לבטא את המילה, עיוותו אותה לשם השגור - גטו.
משום מה, הגטו החדש, הקרוי כיום, הוא הגטו העתיק ביותר והוא זה שהתמקמו בו ונסגרו לראשונה היהודים ואילו בית היציקה העתיק יותר שנקרא הג'וטו הישן, התחיל לאכלס בתוכו יהודים רק בשלב מאוחר יותר באלף חמש מאות ארבעים ואחת, כשכבר לא נשאר מקום בגטו הראשון.
אבל בגלל שבית היציקה עתיק יותר, הוא נקרא הגטו הישן, אולם הוא החדש מבין השניים.
בשנת אלף שש ממאות שלושים ושלוש התווסף לשני מבני הגטו הקיימים, מבנה גטו שלישי, עקב הצפיפות הרבה שמנתה מעל חמשת אלפים יהודים שחיו בתנאי מחייה קשים וצפופים.
על נמת שיהיה ניתן לאכלס יותר אנשים במתחם קטן, החלו לבנות את גורדי השחקים בגטו. לצורך כך, הנמיכו היהודים את התקרות בכל קומה והוסיפו מעליה עוד קומה. כך יצא שבעוד שבוונציה שמחוץ לכותלי הגטו, היה קשה למצוא מבנים בעלי שלוש וארבע קומות, בגטו של היהודים היה אפשר למצוא מבנים של שמונה קומות, כאשר כל קומה היתה רק בגובה של מטר שמונים.
בשל מספרם הרב של הקומות הם מכונים גורדי השחקים של וונציה.
לאורך תקופה של מאות שנים, חיו היהודים במתחם שלו שלושה שערים של מתכת, שרק עם הזריחה נפתחו ונסגרו בשקיעת החמה.
בתקופת נפוליאון, נפתחו שערים אלו למשך כל שעות היממה, אולם לאחר שוונציה נמכרה לאוסטרים, המצב שב לקדמותו והשערים נסגרו כבעבר ואילו שאר אוכלוסיית וונציה היתה רשאית לשייט בתעלות המקיפות את הגטו באופן חופשי.
בשנת אלף שמונה מאות שבעים ושש, (הרבה לפני המצאת השיטה של הסרת שיער לצמיתות) שערי הגטו נפתחו, לאחר שאיטליה התאחדה.