המקרה שהיה כך היה: בתאריך 13.01.10 ביום רביעי, משה ברזילאי (שם בדוי) הגר בחולון, נכנס למכולת השכונתית בקרבת ביתו.
בין רשימת הקניות השבועית שהכינה לו אשתו מאיה, היתה כתובה השורה הבאה: 3 חלב.
הוא מיהר להוסיף לעגלת הקניות שלוש שקיות חלב ולאחר שוידא שסיים לבצע את רשימת הקניות ניגש לקופה לשלם ומיד פנה ללכת לביתו הקרוב.
כשנכנס משה ברזילאי לביתו הניח את השקיות עם כל תכולת המצרכים על השיש שבמטבח והחל לסדרם במקומם.
באותו היום קבעו משה ברזילאי ואשתו מאיה לארח בביתם זוג חברים שהבעל הוא חבר לעבודה עם משה, לצפייה בתוכנית האח הגדול.
בסביבות השעה 20:30 הגיעו החברים והתיישבו בסלון.
מאיה מיהרה למטבח והחלה לארגן נשנושים ושמה פיצוחים בצלוחיות לקראת התוכנית האח הגדול שעומדת להתחיל, כאשר משה נותן נחלץ לעזרתה ומוציא את הצלחות לשולחן הסלוני.
אחר כך שסיימה עם הנשנושים, שפתה מים בקומקום החשמלי, לצורך הכנת הקפה ופרסה את העוגה שהכינה ערב קודם לכן.
היא הוציאה מהמקרר את אחת מאותן השקיות שמשה קנה ורגע לפני שפתחה את שקית החלב, צדה עינה כדרך אגב, מן כתם שחור שנראה כמו סיב, שוחה לו בתוך החלב.
מאיה קראה מיד למשה לבוא למטבח. כשנכנס משה למטבח, הראתה לו מאיה את הסיב בתוך החלב.
לאחר התייעצות מהירה החליטו משה ומאיה לשים את השקית בחזרה במקרר והוצאו במקומה שקית חדשה אחרת.
לאחר שסיימה להכין את הקפה, הניחה את הכוסות והעוגות על מגש ויצאה להגיש בסלון.
מאיה הרהרה לעצמה, איזה מבוכה יכלה לקרות, אם היתה מגישה לחברים את הקפה עם החלב כשעצם בלתי מזוהה שוחה בו .
כולם צפו בתוכנית וכשזו הסתיימה, הלכו החברים אל ביתם. משה ומאיה הזדרזו לפנות את הצלחות והכוסות מהסלון למטבח, כיבו את האור והלכו לחדרם לישון.
למחרת התקשר משה ממקום עבודתו לחברה היצרנית של החלב וביקש מהמוקדנית את מחלקת תלונות הציבור של החברה. לאחר דקה קצרה ענתה לו נציגת החברה ממחלקת התלונות. משה הציג את עצמו וסיפר לה את המקרה. הנציגה התנצלה בשם החברה והבטיחה לפצותו ולצורך כך ביקשה פרטים על מקום מגוריו ואת מספר הטלפון.
משה מסר את הפרטים, סיים את השיחה והתפנה לעבודתו.
למחרת אחר הצהריים צלצל הטלפון של משפחת ברזילאי ומאיה הרימה את השפופרת. מצידו השני של הקו נשמע משלוחן, מטעמה של החברה היצרנית של החלב. הוא מסר שהוא בדרך ושיגיע תוך חצי שעה.
כעבור חצי שעה, נשמע צלצול פעמון ומאיה פתחה לו את הדלת. מולה עמד המשלוחן כשהוא נושא בידיו ארגז קרטון מלא במוצרי חלב כפיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה להם.
המשלוחן ביקש בהזדמנות זו, לקבל את השקית המוצר הפגום ומאיה מסרה לו את שקית החלב ואישרה בחתימה על שקיבלה את המשלוח.
בזה בעצם תם הסיפור של משפחת ברזילאי והתחיל הסיפור של החברה היצרנית של החלב.
הסתבר שבמחלקת תלונות הציבור הגיעו כמה תלונות על אותו הנושא והחליטו בחברה לבדוק את העניין יותר לעומק.
כבר ביום המחרת התקיימה ישיבת מנהלי מחלקות בנושא התלונות שהוגשו. מנהל מחלקת הביקורת קם מכיסאו להקריא את התוצאות שהוסקו מהבדיקה. אינפורמציה שהושמעה הקפיצה את כל הנוכחים בחדר הישיבות - "נמצאו שערות אדם בתוך שקיות החלב שנאספו מהמתלוננים".
הוחלט בישיבה לבדוק את הבעיה במחלקת יצור החלב. כשנכנס מנהל הביקורת למחלקת החלב, ביקש את רשימת העובדים לאותן המשמרות של ימי היצור.
המשותף לכל אותן המשמרות, היה שם אחד, שחזר על עצמו. מנהל מחלקת הביקורת זימן לאלתר פגישה עם אותו העובד במשרדו.
משנכנס העובד למשרד המבקר, התיישב מצידו האחר של שולחן המבקר.
העובד עטה חלוק לבן ועל ראשו חבש כובע חד פעמי. לאחר שהתיישב, משך את שרוולי חלוקו אל מעבר מרפקיו והניח את ידיו על השולחן.
ברגע זה נפתרה התעלומה: על ידיו של העובד היו שערות באופן שאימת כל ספק, באשר לסיבת הימצאותן של שערות בחלב.
לעובד נמסרו הממצאים באשר לתלונות של הלקוחות וכן נאמר לו שאם הוא מעוניין להמשיך את עבודתו בחברה, יהיה עליו לבצע טיפולי הסרת שיער בידיו, שאם לא כן, יפוטר לאלתר.
העובד הנאמן, ישב מול המנהל, כשעיניו ופיו פעורות לרווחה לשמע הדרישה. מאחר שחשב שלא שמע טוב, ביקש מהמבקר לחזור שנית על מה שאמר.
מכיוון שהעובד היה עובד ותיק ומצטיין ומאחר שסכום הטיפולים היתה הוצאה גדולה מדי עבור העובד, הוחלט בדלתיים סגורות לממן לאותו העובד את טיפולי הסרת שיער.
" דניש קוסמטיקס - להיות חלקים במיוחד "