|
אין דבר אנושי יותר מרצונו של אדם להטביע את טביעת אצבעו הייחודית בעולם הזה.
אמצע החיים הוא התחנה הראשונה שבה אנשים רבים שואלים את עצמם שאלות קיומיות הנוגעות למימוש ולמשמעות חייהם.
שאלות אלו מעוררות צורך עז לבחון את גרסתנו על אירועי חיינו, שכן - מהם חיינו אם לא גרסתנו עליהם?
צורך זה עולה שוב וביתר שאת גם בשלב הבא – שלב היציאה לגמלאות.
אנשים מבקשים לספר לאחרים את סיפורם, לא פחות מאשר לעצמם. לכל אדם יש סיפור מרכזי, אירוע מכונן, נושא מרכזי שסביבו סובבים חייו. הסיפור הזה זורם בעורקים, עומד על קצה הלשון, מסופר בפרקים ולסרוגין ואף פעם לא בא על פורקנו. בשלב מסוים (בדרך כלל עם היציאה לפנסיה) אדם אומר לעצמו: זהו, הגיעה השעה לספר את סיפורי פעם אחת ולתמיד, לשיר את שירת חיי במלוא הגרון מהתחלה ועד הסוף, להעביר את המסר, להרגיע את הגעגוע, להבין מה בדיוק התרחש שם/כאן.
למאמר המלא...
|