אבות הגישה הנרטיבית לטיפול, מייקל ווייט ודייוויד אפסטון כתבו רבות על אמצעים סיפוריים למטרות טיפוליות. שניהם דיברו במקומות שונים על כך שמכתבים טיפוליים קשורים באופן הדוק לטיפול נרטיבי. אפסטון בספרו Playful Approaches to Serious Problems (אותו כתב בשיתוף עם פרימן ולובוביץ) מתאר את הרציונל למכתבים טיפוליים:
למאמר המלא...
|
כפי שכתבתי במאמר הקודם שלי על סיפורים מועדפים, כאשר מטפל נרטיבי מקשיב לסיפורים המובאים לטיפול הוא יכול לשמוע מפי המטופלים אודות אירועים התואמים לסיפור הבעיה ואירועים הסותרים או חורגים מסיפור הבעיה המרכזי.
למאמר המלא...
|
הטקסט נכתב וסוכם על ידי הפסיכולוגית החינוכית רחל פוגל (M.A), מטפלת ומדריכה בטיפול משפחתי וזוגי.
בהמשך לדברים שכתבתי בשני המאמרים הקודמים על הרעיון של הקשבה לכיוונים מועדפים ואף על הרחבתם של הסיפורים המועדפים הייתי רוצה להתמקד הפעם בדרכים אשר בעזרתם ניתן לעשות זאת בפועל.
למאמר המלא...
|