|
צפייה בטלוויזיה נחשבת לפעילות די נדירה בחיי, אלא אם כן מדובר בסרטים מעוררי השראה או בתוכניות ערכיות שניתן ללמוד מהן דבר או שניים. לאחרונה, מצאתי את עצמי עומד ומזיל דמעות בעודי צופה בילדים קטנים שמוציאים מעצמם קולות גדולים בבית הספר למוסיקה. איך אפשר שלא? אני לא יודע מה איתכם, אבל הלב שלי לא יכול לעמוד בפני כישרון טהור ותמימות של ילד שמבחינתו "הכל אפשרי" זה לא רק סיסמא או קלישאה.
למאמר המלא...
|
|
אני בוהה בקיר הלבן שמעל למסך המחשב שלי ושואל את עצמי: "איך להתחיל את המאמר הזה?". מיד לאחר מכן אני נופל לתוך תהום... תודעה דוממת, ריקה, ללא צבעים, פתוחה, ללא כל ציפיות, ללא מחשבות, ללא עצמי. כמו אדם שלכמה רגעים שכח את "עצמו" וכל מה שהוא ידע וזכר, לפתע נשתכח ממנו. ואז מתוך הדממה עולה הפתעה בלתי צפויה. השיר של ניסים סרוסי: "אשליות" כאילו מתנגן בתוכי. "מעולה!" אני אומר לעצמי ומחייך, "כנראה שככה עלי להתחיל את המאמר הזה".
למאמר המלא...
|