פרסום המאמר באתרך

בחזרה למאמר

כותרת המאמר:


תקציר המאמר:
חלק ממאבקה של הממשלה בתופעת העסקת עובדים זרים, הוא השתת היטל על העסקת עובדים זרים בשיעור מהכנסת העבודה. המדובר בהכבדה נוספת על מי שמעסיק עובדים זרים, בין אם מדובר בעובדים חוקיים ובין אם מדובר בעובדים שאינם חוקיים. שיעורי ההיטל על מעסיק עובדים זרים הם כדלקמן

מילות מפתח:


קישור ישיר למאמר:


גירסת HTML:
<html> <head> <title>היטל עובדים זרים [מיסוי כללי]</title> <meta name="description" content="חלק ממאבקה של הממשלה בתופעת העסקת עובדים זרים, הוא השתת היטל על העסקת עובדים זרים בשיעור מהכנסת העבודה. המדובר בהכבדה נוספת על מי שמעסיק עובדים זרים, בין אם מדובר בעובדים חוקיים ובין אם מדובר בעובדים שאינם חוקיים. שיעורי ההיטל על מעסיק עובדים זרים הם כדלקמן"> <meta name="keywords" content="מיסים,העסקת עובדים זרים,המכון למסים,מנחם כהן,לקסיקון המסים,היטל עובדים זרים,מיסוי כללי,מונחים במסים"> <meta name="expires" CONTENT="never"> <meta name="language" CONTENT="hebrew"> <meta name="distribution" CONTENT="Global"> <meta name="robots" content="index, follow"> <meta http-equiv="Content-Type" content="text/html; charset=windows-1255"> </title> <body dir="rtl"> <h1>היטל עובדים זרים [מיסוי כללי]</h1><br/> <br/><strong>נכתב על ידי:<a title="היטל עובדים זרים [מיסוי כללי]" href="http://www.academics.co.il/Authors/Author9391.aspx">מנחם כהן</a></strong><br/> <br/><p>היטל עובדים זרים [מיסוי כללי]</p> <p>חלק ממאבקה של הממשלה בתופעת העסקת עובדים זרים, הוא השתת היטל על העסקת עובדים זרים בשיעור מהכנסת העבודה. המדובר בהכבדה נוספת על מי שמעסיק עובדים זרים, בין אם מדובר בעובדים חוקיים ובין אם מדובר בעובדים שאינם חוקיים. שיעורי ההיטל על מעסיק עובדים זרים הם כדלקמן:</p> <p>שיעור היטל על העסקת עובדים זרים מסויימים (בשיעור מהכנסת העובד)[1]</p> <table border="1" cellspacing="0" cellpadding="0"> <tbody> <tr> <td width="126" valign="top"></td> <td width="66" valign="top"> <p>עד 2005</p> </td> <td width="66" valign="top"> <p>2009-2006</p> </td> <td width="76" valign="top"> <p>2010</p> </td> <td width="76" valign="top"> <p>2011</p> </td> <td width="74" valign="top"> <p>מ-2012 ואילך</p> </td> </tr> <tr> <td width="126" valign="top"> <p>כללי</p> </td> <td width="66" valign="top"> <p>8%</p> </td> <td width="66" valign="top"> <p>10%</p> </td> <td width="76" valign="top"> <p>20%</p> </td> <td width="76" valign="top"> <p>20%</p> </td> <td width="74" valign="top"> <p>20%</p> </td> </tr> <tr> <td width="126" valign="top"> <p>בענף החקלאות</p> </td> <td width="66" valign="top"> <p>8%</p> </td> <td width="66" valign="top"> <p>10%</p> </td> <td width="76" valign="top"> <p>10%</p> </td> <td width="76" valign="top"> <p>10%</p> </td> <td width="74" valign="top"> <p>10%</p> </td> </tr> <tr> <td width="126" valign="top"> <p>בענף המסעדות האתניות</p> </td> <td width="66" valign="top"> <p>8%</p> </td> <td width="66" valign="top"> <p>10%</p> </td> <td width="76" valign="top"> <p>10.75%</p> </td> <td width="76" valign="top"> <p>13.75%</p> </td> <td width="74" valign="top"> <p>15%</p> </td> </tr> <tr> <td width="126" valign="top"> <p>בענפי התעשייהוהבניין</p> </td> <td width="66" valign="top"> <p>8%</p> </td> <td width="66" valign="top"> <p>10%</p> </td> <td width="76" valign="top"> <p>15%</p> </td> <td width="76" valign="top"> <p>15%</p> </td> <td width="74" valign="top"> <p>15%</p> </td> </tr> </tbody> </table> <p>החוק העיקרי המכביד על העסקת עובדים זרים הוא חוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א-1991[2] (להלן - חוק עובדים זרים). החוק האמור מטיל חובות מחובות שונים על מעסיקים המעונינים להעסיק עובדים זרים. כך, על המעסיק מוטלות, בין היתר, החובה לקבל אישור העסקה משירות התעסוקה, עליו להפקיד ערובה להבטחת מילוי חובותיו, מוטלת עליו חובת דיווח בקשר לשכר העובד ותנאיו הסוציאליים, עליו לשלם אגרה עבור אשרת העובד הזר וכן עליו להפקיד כספים בקרן לעובדים זרים[3]. על המעסיק מוטלות חובות נוספות כלפי העובד הזר עצמו. כך, עליו לכרות עם העובד הזר חוזה עבודה בכתב בשפה המובנת לו, עליו להסדיר ביטוח רפואי לעובד, לדאוג למגורים הולמים של העובד, וכיוצא באלה. כל זאת, בנוסף לקנסות המוטלים על מי שמעסיק עובדים זרים ללא אישור או עובדים זרים לא חוקיים.</p> <p>הוראת חוק נוספת המכבידה על העסקת עובדים זרים במשק הבית מצויה בתקנות מס הכנסה (ניכוי ממשכורת ומשכר עבודה), התשנ"ג?1993. באותן תקנות מצויה ההוראה המטילה חובה (החל מיום 19.6.03) לנכות מס במקור מעובדים כאמור, פרט לעובדים יומיים שעבדו במשק בית פרטי פחות מ-18 יום בחודש[4]. מלבד עצם הניכוי במקור, מטילה הוראה זו גם חובת דיווח על העסקת העובדים. אי קיום ההוראות האמורות הופך את המעסיק לעבריין מס.</p> <p>ההיטל, שמקורו בתוכנית החירום הכלכלית, מטרתו להקטין את היתרון היחסי שבהעסקת עובד זר, במשכורת נמוכה, ולגרום למעבידים להעסיק דווקא תושבי ישראל ובכך להשפיע על הקטנת האבטלה.</p> <p>ההוראה האופרטיבית המטילה את חובת תשלום ההיטל מצויה בסעיף 45 לחוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), התשס"ג-2003 (להלן - החוק, או חוק ההיטל). הסעיף האמור קובע, שמעסיק חייב בהיטל בשיעור שנקבע מסך כל ההכנסה ששילם בשנת המס לעובד זר. סעיף 45(ב) לחוק קובע, שההיטל לא ינוכה, במישרין או בעקיפין, משכר העובד.</p> <p>לעניין החוק אומצה הגדרת "עובד זר" מחוק עובדים זרים. קרי, עובד זר הוא עובד שאינו תושב או אזרח ישראל. אולם, מהגדרה זו מיעטו המקרים הבאים בהם לא יוטל ההיטל:</p> <p>1. עובד זר שהוא תושב רצועת עזה או יריחו או תושב האזור.</p> <p>2. עובד זר המועסק כדין בישראל שהוא אזרח במדינה הגובלת בישראל (מירדן, לבנון או ממצרים), היוצא את ישראל בתום יום העבודה, למקום מגוריו באותה מדינה;</p> <p>3. עובד זר המועסק כדין במתן טיפול סיעודי.</p> <p>במסגרת תיקון מספר 7 לחוק התכנית להבראת כלכלת ישראל[5], נקבע כי הכנסת עובד זר לפי סעיף 2(2) לפקודה, שהופקה באזור כהגדרתו בסעיף 3א לפקודת מס הכנסה, תיחשב כהכנסה שהופקה בישראל. כלומר, השאלה האם ישראלי העסיק עובד זר בישראל או באזור, אינה מעלה ואינה מורידה בנוגע להיטל על העסקת העובד. בשני המקרים יושת ההיטל.</p> <p>באשר לטיפול סיעודי, הפטור יינתן בין אם העובד מועסק ישירות על ידי מקבל הטיפול ובין אם על ידי חברת כוח אדם או בית חולים ובלבד שהוא עוסק בטיפול סיעודי. כמו כן, הפטור יינתן אך ורק אם העובד מועסק כדין. קרי, העובד מחזיק באשרת עבודה תקפה ובידי המעביד אישור משירות התעסוקה המתייחס לאותו עובד ספציפי. ההכנסה שלפיה מחושב ההיטל היא כל הכנסה לפי סעיף 2(2) לפקודה (הכנסת עבודה) שמקבל העובד הזר מהמעביד. "מעסיק" שעליו מוטל ההיטל הוא כל מי שמשלם הכנסה לעובד הזר, או אחראי לתשלומה. ההיטל מושת גם על מעסיק שדינו לעניין תשלום מסים כדין המדינה. ההוראה בדבר הפחתת עלויות מעביד לפי סעיף 12 לחוק אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים), התשמ"ה-1985 אינה חלה על היטל העסקת עובדים זרים, שכן אין ההיטל נחשב למס הכנסה, למרות סעיף 44(ב) לחוק ההיטל.</p> <p>לעניין הוראות הפקודה, ההיטל ייחשב לכל דבר ועניין כאילו היה תשלום שיש לנכותו במקור מהכנסת העובד. זאת, על אף שההיטל מוטל על המעסיק ולא על העובד, ולמעסיק אף אסור לקזז את ההיטל האמור מהכנסת העובד. כך, על המעסיק להעביר את ההיטל [6]לפקיד השומה במועדים שבהם עליו להעביר את המס שהוא מנכה במקור מעובדיו. בטופס 102 יש למלא את הפרטים על ההיטל המסווג בסוג ניכוי 109. כמו כן, כל הוראות הפקודה בדבר דיווח, גביה ועונשין החלות על ניכוי במקור יחולו על המעביד, ויראו מעביד שלא שילם את ההיטל האמור כאילו ניכה מס במקור ולא העביר אותו לפקיד השומה. שר האוצר מוסמך להתקין תקנות לביצוע ההוראות האמורות.</p> <p>יצוין, שבחוק לא נקבעה כל הוראה האוסרת על התרת ההיטל כהוצאה. לכן, נראה שהוצאה זו מותרת בניכוי ככל הוצאה אחרת המשמשת לייצור הכנסה כקבוע בסעיף 17 רישא לפקודה[7].</p> <p>לא ברור מדוע לא השתמש המחוקק במס המעסיקים הקבוע כבר בחוק (ובינתיים הוא מוקפא) בכדי להשית את ההיטל האמור, אלא העדיף לחוקק הוראות חוק חדשות לצורך זה.</p> <p>נראה, שאת מרבית ההכבדות המפורטות לעיל ובפרט את חובת תשלום ההיטל האמור, ניתן לעקוף במקרים גבוליים על ידי העסקת העובדים הזרים כקבלני משנה עצמאיים ולא כעובדים[8]. קרי, במקרים שהעניין מתאפשר, עדיף למעסיק לשכור את שרותיהם של העובדים הזרים לתקופות קצרות כקבלני משנה ולא כעובדים[9]. לעתים כרוכה העסקת עובד זר בביצוע עבודה שבחלקה בישראל ובחלקה בחוץ לארץ. במקרה זה יש לקחת בחשבון את עלות ההעסקה בישראל הכרוכה בתשלום היטל לעומת העסקת העובד הזר בחו"ל שאינה כרוכה בתשלום היטל.</p> <p>בפסק דין טלרום משאבי אנוש בע"מ[10] התעוררה השאלה מהי משמעות "תושב" לעניין חוק ההיטל? כלומר, אם מדובר במועסק שהוא תושב ישראל על פי הפקודה, הריהו יוצא מהגדרת "עובד זר" ולא חל היטל העסקת עובדים זרים על מעבידו. בחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן - חוק עובדים זרים) הגדרת "עובד זר היא: "'עובד זר' - עובד שאינו אזרח ישראל, או תושב בה." הביטוי "תושב" בהגדרה זו שאינו מוגדר במקום אחר בחוק עובדים זרים וגם לא בחוק ההיטל.</p> <p>בית המשפט קבע שעל פי דברי ההסבר להצעת חוק עובדים זרים מתייחס החוק לעובדים זרים כמי שאינם תושבי ישראל והם שוהים בארץ מכוח חוק הכניסה לישראל ובשל כך נדרש מעבידם להבטיח את מגוריהם ההולמים, טיפול רפואי ראוי וכדומה. לו היה העובד הזר תושב ישראל, לא היה נדרש לאשרה ורישיון ישיבה לעובד זר לפי סעיף 2(ג) לחוק הכניסה לישראל.</p> <p>בין מטרות חוק ההיטל ניתן למצוא את צמצום הגרעון הממשלתי, ההוצאה הממשלתית והציבורית והחוב הלאומי. בדברי ההסבר לחוק ההיטל נאמר ש"עלות העסקת עובד זר נמוכה מעלות העסקת עובד ישראלי. כדי להקטין את התמריץ להעסיק עובד זר, מוצע לחייב כל מעסיק של עובד זר בהיטל בשיעור של 15% מסך כל הכנסת העבודה ששילם לעובד הזר."</p> <p>בתיקון לחוק ההיטל נאמר עוד:</p> <p>"גם לאחר הטלת ההיטל האמור נותרה עלות העסקת עובד זר נמוכה באופן משמעותי מעלות העסקת עובד ישראלי. נוכח הגידול המתמיד במספר דורשי העבודה ובקצבאות שאלו מקבלים מהמוסד לביטוח הלאומי, קיים צורך לצמצם את הפער בין עלויות ההעסקה כאמור כדי לשפר את סיכוייהם של דורשי העבודה הישראלים להשתלב בשוק העבודה."</p> <p>בהגדרת "תושב" בפקודה עומד חיובו במס על הפרק אולם בענין ההיטל החשוב הוא חובות המעסיק בקשר עם תנאי מגורים הולמים, שירותים רפואיים וכדומה. כמו כן, חוק ההיטל מניח שאין הוא תושב ישראל. כמעט כל העובדים הזרים שוהים מעל 183 יום וקבלת פרשנות המערערת יסכל את מטרת חוק ההיטל.</p> <p>כל חוק עם הגדרותיו, וכך גם במקרה של הגדרת "תושב" הפרשנות משתנה מחוק לחוק (חוק ההיטל, פקודת מס הכנסה, חוק הביטוח הלאומי, חוק עידוד השקעות הון וכו').</p> <p>בעניין רצון ואחרים[11] התעוררה השאלה אם העובדים הזרים אינם נחשבים לתושבי ישראל ובתור שכאלה אין מעסיקיהם חייבים בהיטל.</p> <p>בית המשפט ציין שהמחוקק פועל נמרצות במטרה לייקר עלות העסקתם של עובדים זרים ? קרי, עובדים שעל מנת להעסיקם בישראל יש לקבל היתר מכוח חוק עובדים זרים.</p> <p>העובד הזר מגיע לישראל על מנת לעבוד בה ושהייתו בה ? גם אם נמשכת מספר שנים ? אינה הופכת אותו למי שאינו "עובד זר". הרציונל בחוק עובדים זרים הוא ברור: זכות היסוד לשבת בישראל ולעבוד בה, מוקנית למי שהוא אזרח או תושב של המדינה. בישראל, הזכות להיכנס למדינה לשבת ולעבוד בה איננה מוקנית לכל מי שחפץ בכך. הכניסה, השהות והעבודה בישראל, בהתאם לחוק הכניסה לישראל, הן זכות המוקנית רק למי שהינם אזרחי המדינה ותושביה, או ליהודים על פי חוק השבות או למי שקיבל היתר מיוחד כגון עובד זר. הפרשנות לפיה יש לפנות לפקודת מס הכנסה על מנת להגדיר את המונח "תושב" בחוק עובדים זרים מחוסרת היגיון בנסיבות העניין ויש בה כדי להחטיא את כוונת המחוקק.</p> <p>נדחתה טענת המערערים לפיה בהתאם לסעיף 44(ב) לחוק ההיטל[12], יש לפרשו לפי פקודת מס הכנסה וזאת מהסיבות הבאות:</p> <p>א. בסעיף 44(א) לחוק ההיטל נאמר מפורשות, כי עובד זר יהיה כהגדרתו בחוק עובדים זרים ולא כאמור בפקודה;</p> <p>ב. בסעיף 48א לפקודה קיימת הגדרה למושג "עובד זר", כדלקמן: "... כהגדרתו בחוק עובדים זרים... אף אם רואים אותו כתושב לענין פקודה זו". כלומר, יתכן מצב של "עובד זר" שהוא "תושב ישראל" לפי הפקודה.</p> <p>ג. לו רצה המחוקק לקבוע כי הוראות פקודת מס הכנסה יתייחסו לשאלה האם על המעסיק לשלם את ההיטל אם לאו, חזקה עליו שהיה עושה כן במסגרת פקודת מס הכנסה.</p> <p>ד. במסגרת סעיף 44(א) לחוק ההיטל, החריג המחוקק מתחולת החוק קבוצות ייחודיות. אילו רצה המחוקק להחריג את סוג העובדים שהעסיקו המערערים מתחולת ההיטל, חזקה עליו שהיה עושה זאת במפורש, כשם שעשה זאת לגבי קבוצות עובדים אחרות.</p> <p>אשר על כן, בית המשפט אימץ את עמדת פקיד השומה לפיה העובד הזר אינו בעל מעמד של תושבות. את "שאלת התושבות" של עובד זר, יש לבחון לפי הוראות הדין המסדירות את מעמדם של אלו שזיקתם לארץ ארעית, בהתאם לחוק הכניסה לישראל וכן בהתאם לחוק עובדים זרים והקריטריונים שבהם. התוצאה היא שעובד זר, המועסק בישראל מכוח חוק עובדים זרים ומקבל היתר לשהייה מוגבלת בישראל על פי חוק הכניסה לישראל ? איננו תושב.</p> <hr size="1" /> <p>[1] ראו עמוד 419 באוגדן חיקוקי מסים.</p> <p>[2] להרחבה בעניין החוק האמור ראו מ. כהן דיני עבודה (כרך ב') בהוצאת המכון למסים וליעוץ כלכלי בע"מ בעמוד 3601.</p> <p>[3] שר התעשיה המסחר והתעסוקה מוסמך להקים, בהסכמת שר האוצר, קרן לעובדים זרים.</p> <p>[4] ככלל, אדם המעסיק עובד במשק ביתו הפרטי במשך פחות מ-18 יום בחודש (למשל, עוזרת בית) פטור מלנכות לעובד מס במקור.</p> <p>[5] בתחולה מיום 2.12.2004, ס"ח 1963, 2.12.2004, 31.</p> <p>[6] ראו מ' כהן אוגדן "תכנוני מס" עמ' 1391 בנושא "העתקת העבודה לחו"ל" וכן באתר המשפטי מסטקס.</p> <p>[7] ראו מ' כהן דיני מסים בהוצאת המכון למסים וליעוץ כלכלי בע"מ עמוד 2121.</p> <p>[8] חשוב לציין, שבמקרה והעובד הזר (המשמש כקבלן משנה) אינו עוסק ואינו יכול להוציא חשבונית מס, על המשלם (שהוא עוסק) מעל סכום שנקבע לשלם בשיק שהוא חתום עליו ולרשום בו שהתשלום למוטב בלבד. זאת, מכוח סעיף 47א לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975.</p> <p>[9] יודגש, שהמבחן האם מתקיימים יחסי עובד מעביד בין הצדדים (וכנגזר מכך האם ההכנסה של המועסק היא הכנסה לפי סעיף 2(2) לפקודה) אינו תלוי בהגדרת הצדדים (להגדרה זו חשיבות מועטה בלבד), אלא המבחנים לקוחים מדיני העבודה. להרחבה בעניין זה ראו מ. כהן דיני מסים בהוצאת המכון למסים וליעוץ כלכלי בע"מ בעמוד 205 ואילך.</p> <p>[10] עמ"ה 1061/07 טלרום משאבי אנוש בע"מ נ' פ"ש ת"א 5 (27.11.08), האתר המשפטי מסטקס, שבו נידונה משמעות "תושב" לעניין חוק ההיטל.</p> <p>[11] ע"מ 37101-10-11 רצון ואח' נ' פקיד שומה (16.09.14), האתר המשפטי מסטקס.</p> <p>[12] סעיף 44(ב) לחוק ההיטל קובע:</p> <p>"44. הגדרות ופרשנות</p> <p>...</p> <p>(ב) לכל מונח בפרק זה תהיה המשמעות הנודעת לו בפקודת מס הכנסה, אלא אם כן נאמר במפורש אחרת".</p> <p><strong><a href="http://i4u.me/Le4h4">הרשמה לקבלת חומרים מקצועיים בחינם ישירות למייל לחץ כאן</a></strong></p> <p><a href="http://www.mastax.co.il/"><strong>מתוך אוגדני לקסיקון במסים פרטים לחץ כאן</strong></a></p> <p><strong><a href="http://www.mastax.co.il/each_book.aspx?which_book=8">למעבר לאתר המחבר לחץ כאן</a></strong></p> <br/><br/> <strong><u>פרטים אודות כותב המאמר</u></strong> <br/> <br/><a href="http://www.academics.co.il">מקור המאמר: אקדמיקס - ספריית המאמרים של ישראל</a>

גירסת טקסט:
היטל עובדים זרים [מיסוי כללי] היטל עובדים זרים [מיסוי כללי] חלק ממאבקה של הממשלה בתופעת העסקת עובדים זרים, הוא השתת היטל על העסקת עובדים זרים בשיעור מהכנסת העבודה. המדובר בהכבדה נוספת על מי שמעסיק עובדים זרים, בין אם מדובר בעובדים חוקיים ובין אם מדובר בעובדים שאינם חוקיים. שיעורי ההיטל על מעסיק עובדים זרים הם כדלקמן: שיעור היטל על העסקת עובדים זרים מסויימים (בשיעור מהכנסת העובד)[1] עד 2005 2009-2006 2010 2011 מ-2012 ואילך כללי 8% 10% 20% 20% 20% בענף החקלאות 8% 10% 10% 10% 10% בענף המסעדות האתניות 8% 10% 10.75% 13.75% 15% בענפי התעשייהוהבניין 8% 10% 15% 15% 15% החוק העיקרי המכביד על העסקת עובדים זרים הוא חוק עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים), התשנ"א-1991[2] (להלן - חוק עובדים זרים). החוק האמור מטיל חובות מחובות שונים על מעסיקים המעונינים להעסיק עובדים זרים. כך, על המעסיק מוטלות, בין היתר, החובה לקבל אישור העסקה משירות התעסוקה, עליו להפקיד ערובה להבטחת מילוי חובותיו, מוטלת עליו חובת דיווח בקשר לשכר העובד ותנאיו הסוציאליים, עליו לשלם אגרה עבור אשרת העובד הזר וכן עליו להפקיד כספים בקרן לעובדים זרים[3]. על המעסיק מוטלות חובות נוספות כלפי העובד הזר עצמו. כך, עליו לכרות עם העובד הזר חוזה עבודה בכתב בשפה המובנת לו, עליו להסדיר ביטוח רפואי לעובד, לדאוג למגורים הולמים של העובד, וכיוצא באלה. כל זאת, בנוסף לקנסות המוטלים על מי שמעסיק עובדים זרים ללא אישור או עובדים זרים לא חוקיים. הוראת חוק נוספת המכבידה על העסקת עובדים זרים במשק הבית מצויה בתקנות מס הכנסה (ניכוי ממשכורת ומשכר עבודה), התשנ"ג?1993. באותן תקנות מצויה ההוראה המטילה חובה (החל מיום 19.6.03) לנכות מס במקור מעובדים כאמור, פרט לעובדים יומיים שעבדו במשק בית פרטי פחות מ-18 יום בחודש[4]. מלבד עצם הניכוי במקור, מטילה הוראה זו גם חובת דיווח על העסקת העובדים. אי קיום ההוראות האמורות הופך את המעסיק לעבריין מס. ההיטל, שמקורו בתוכנית החירום הכלכלית, מטרתו להקטין את היתרון היחסי שבהעסקת עובד זר, במשכורת נמוכה, ולגרום למעבידים להעסיק דווקא תושבי ישראל ובכך להשפיע על הקטנת האבטלה. ההוראה האופרטיבית המטילה את חובת תשלום ההיטל מצויה בסעיף 45 לחוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), התשס"ג-2003 (להלן - החוק, או חוק ההיטל). הסעיף האמור קובע, שמעסיק חייב בהיטל בשיעור שנקבע מסך כל ההכנסה ששילם בשנת המס לעובד זר. סעיף 45(ב) לחוק קובע, שההיטל לא ינוכה, במישרין או בעקיפין, משכר העובד. לעניין החוק אומצה הגדרת "עובד זר" מחוק עובדים זרים. קרי, עובד זר הוא עובד שאינו תושב או אזרח ישראל. אולם, מהגדרה זו מיעטו המקרים הבאים בהם לא יוטל ההיטל: 1. עובד זר שהוא תושב רצועת עזה או יריחו או תושב האזור. 2. עובד זר המועסק כדין בישראל שהוא אזרח במדינה הגובלת בישראל (מירדן, לבנון או ממצרים), היוצא את ישראל בתום יום העבודה, למקום מגוריו באותה מדינה; 3. עובד זר המועסק כדין במתן טיפול סיעודי. במסגרת תיקון מספר 7 לחוק התכנית להבראת כלכלת ישראל[5], נקבע כי הכנסת עובד זר לפי סעיף 2(2) לפקודה, שהופקה באזור כהגדרתו בסעיף 3א לפקודת מס הכנסה, תיחשב כהכנסה שהופקה בישראל. כלומר, השאלה האם ישראלי העסיק עובד זר בישראל או באזור, אינה מעלה ואינה מורידה בנוגע להיטל על העסקת העובד. בשני המקרים יושת ההיטל. באשר לטיפול סיעודי, הפטור יינתן בין אם העובד מועסק ישירות על ידי מקבל הטיפול ובין אם על ידי חברת כוח אדם או בית חולים ובלבד שהוא עוסק בטיפול סיעודי. כמו כן, הפטור יינתן אך ורק אם העובד מועסק כדין. קרי, העובד מחזיק באשרת עבודה תקפה ובידי המעביד אישור משירות התעסוקה המתייחס לאותו עובד ספציפי. ההכנסה שלפיה מחושב ההיטל היא כל הכנסה לפי סעיף 2(2) לפקודה (הכנסת עבודה) שמקבל העובד הזר מהמעביד. "מעסיק" שעליו מוטל ההיטל הוא כל מי שמשלם הכנסה לעובד הזר, או אחראי לתשלומה. ההיטל מושת גם על מעסיק שדינו לעניין תשלום מסים כדין המדינה. ההוראה בדבר הפחתת עלויות מעביד לפי סעיף 12 לחוק אזור סחר חופשי באילת (פטורים והנחות ממסים), התשמ"ה-1985 אינה חלה על היטל העסקת עובדים זרים, שכן אין ההיטל נחשב למס הכנסה, למרות סעיף 44(ב) לחוק ההיטל. לעניין הוראות הפקודה, ההיטל ייחשב לכל דבר ועניין כאילו היה תשלום שיש לנכותו במקור מהכנסת העובד. זאת, על אף שההיטל מוטל על המעסיק ולא על העובד, ולמעסיק אף אסור לקזז את ההיטל האמור מהכנסת העובד. כך, על המעסיק להעביר את ההיטל [6]לפקיד השומה במועדים שבהם עליו להעביר את המס שהוא מנכה במקור מעובדיו. בטופס 102 יש למלא את הפרטים על ההיטל המסווג בסוג ניכוי 109. כמו כן, כל הוראות הפקודה בדבר דיווח, גביה ועונשין החלות על ניכוי במקור יחולו על המעביד, ויראו מעביד שלא שילם את ההיטל האמור כאילו ניכה מס במקור ולא העביר אותו לפקיד השומה. שר האוצר מוסמך להתקין תקנות לביצוע ההוראות האמורות. יצוין, שבחוק לא נקבעה כל הוראה האוסרת על התרת ההיטל כהוצאה. לכן, נראה שהוצאה זו מותרת בניכוי ככל הוצאה אחרת המשמשת לייצור הכנסה כקבוע בסעיף 17 רישא לפקודה[7]. לא ברור מדוע לא השתמש המחוקק במס המעסיקים הקבוע כבר בחוק (ובינתיים הוא מוקפא) בכדי להשית את ההיטל האמור, אלא העדיף לחוקק הוראות חוק חדשות לצורך זה. נראה, שאת מרבית ההכבדות המפורטות לעיל ובפרט את חובת תשלום ההיטל האמור, ניתן לעקוף במקרים גבוליים על ידי העסקת העובדים הזרים כקבלני משנה עצמאיים ולא כעובדים[8]. קרי, במקרים שהעניין מתאפשר, עדיף למעסיק לשכור את שרותיהם של העובדים הזרים לתקופות קצרות כקבלני משנה ולא כעובדים[9]. לעתים כרוכה העסקת עובד זר בביצוע עבודה שבחלקה בישראל ובחלקה בחוץ לארץ. במקרה זה יש לקחת בחשבון את עלות ההעסקה בישראל הכרוכה בתשלום היטל לעומת העסקת העובד הזר בחו"ל שאינה כרוכה בתשלום היטל. בפסק דין טלרום משאבי אנוש בע"מ[10] התעוררה השאלה מהי משמעות "תושב" לעניין חוק ההיטל? כלומר, אם מדובר במועסק שהוא תושב ישראל על פי הפקודה, הריהו יוצא מהגדרת "עובד זר" ולא חל היטל העסקת עובדים זרים על מעבידו. בחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן - חוק עובדים זרים) הגדרת "עובד זר היא: "'עובד זר' - עובד שאינו אזרח ישראל, או תושב בה." הביטוי "תושב" בהגדרה זו שאינו מוגדר במקום אחר בחוק עובדים זרים וגם לא בחוק ההיטל. בית המשפט קבע שעל פי דברי ההסבר להצעת חוק עובדים זרים מתייחס החוק לעובדים זרים כמי שאינם תושבי ישראל והם שוהים בארץ מכוח חוק הכניסה לישראל ובשל כך נדרש מעבידם להבטיח את מגוריהם ההולמים, טיפול רפואי ראוי וכדומה. לו היה העובד הזר תושב ישראל, לא היה נדרש לאשרה ורישיון ישיבה לעובד זר לפי סעיף 2(ג) לחוק הכניסה לישראל. בין מטרות חוק ההיטל ניתן למצוא את צמצום הגרעון הממשלתי, ההוצאה הממשלתית והציבורית והחוב הלאומי. בדברי ההסבר לחוק ההיטל נאמר ש"עלות העסקת עובד זר נמוכה מעלות העסקת עובד ישראלי. כדי להקטין את התמריץ להעסיק עובד זר, מוצע לחייב כל מעסיק של עובד זר בהיטל בשיעור של 15% מסך כל הכנסת העבודה ששילם לעובד הזר." בתיקון לחוק ההיטל נאמר עוד: "גם לאחר הטלת ההיטל האמור נותרה עלות העסקת עובד זר נמוכה באופן משמעותי מעלות העסקת עובד ישראלי. נוכח הגידול המתמיד במספר דורשי העבודה ובקצבאות שאלו מקבלים מהמוסד לביטוח הלאומי, קיים צורך לצמצם את הפער בין עלויות ההעסקה כאמור כדי לשפר את סיכוייהם של דורשי העבודה הישראלים להשתלב בשוק העבודה." בהגדרת "תושב" בפקודה עומד חיובו במס על הפרק אולם בענין ההיטל החשוב הוא חובות המעסיק בקשר עם תנאי מגורים הולמים, שירותים רפואיים וכדומה. כמו כן, חוק ההיטל מניח שאין הוא תושב ישראל. כמעט כל העובדים הזרים שוהים מעל 183 יום וקבלת פרשנות המערערת יסכל את מטרת חוק ההיטל. כל חוק עם הגדרותיו, וכך גם במקרה של הגדרת "תושב" הפרשנות משתנה מחוק לחוק (חוק ההיטל, פקודת מס הכנסה, חוק הביטוח הלאומי, חוק עידוד השקעות הון וכו'). בעניין רצון ואחרים[11] התעוררה השאלה אם העובדים הזרים אינם נחשבים לתושבי ישראל ובתור שכאלה אין מעסיקיהם חייבים בהיטל. בית המשפט ציין שהמחוקק פועל נמרצות במטרה לייקר עלות העסקתם של עובדים זרים ? קרי, עובדים שעל מנת להעסיקם בישראל יש לקבל היתר מכוח חוק עובדים זרים. העובד הזר מגיע לישראל על מנת לעבוד בה ושהייתו בה ? גם אם נמשכת מספר שנים ? אינה הופכת אותו למי שאינו "עובד זר". הרציונל בחוק עובדים זרים הוא ברור: זכות היסוד לשבת בישראל ולעבוד בה, מוקנית למי שהוא אזרח או תושב של המדינה. בישראל, הזכות להיכנס למדינה לשבת ולעבוד בה איננה מוקנית לכל מי שחפץ בכך. הכניסה, השהות והעבודה בישראל, בהתאם לחוק הכניסה לישראל, הן זכות המוקנית רק למי שהינם אזרחי המדינה ותושביה, או ליהודים על פי חוק השבות או למי שקיבל היתר מיוחד כגון עובד זר. הפרשנות לפיה יש לפנות לפקודת מס הכנסה על מנת להגדיר את המונח "תושב" בחוק עובדים זרים מחוסרת היגיון בנסיבות העניין ויש בה כדי להחטיא את כוונת המחוקק. נדחתה טענת המערערים לפיה בהתאם לסעיף 44(ב) לחוק ההיטל[12], יש לפרשו לפי פקודת מס הכנסה וזאת מהסיבות הבאות: א. בסעיף 44(א) לחוק ההיטל נאמר מפורשות, כי עובד זר יהיה כהגדרתו בחוק עובדים זרים ולא כאמור בפקודה; ב. בסעיף 48א לפקודה קיימת הגדרה למושג "עובד זר", כדלקמן: "... כהגדרתו בחוק עובדים זרים... אף אם רואים אותו כתושב לענין פקודה זו". כלומר, יתכן מצב של "עובד זר" שהוא "תושב ישראל" לפי הפקודה. ג. לו רצה המחוקק לקבוע כי הוראות פקודת מס הכנסה יתייחסו לשאלה האם על המעסיק לשלם את ההיטל אם לאו, חזקה עליו שהיה עושה כן במסגרת פקודת מס הכנסה. ד. במסגרת סעיף 44(א) לחוק ההיטל, החריג המחוקק מתחולת החוק קבוצות ייחודיות. אילו רצה המחוקק להחריג את סוג העובדים שהעסיקו המערערים מתחולת ההיטל, חזקה עליו שהיה עושה זאת במפורש, כשם שעשה זאת לגבי קבוצות עובדים אחרות. אשר על כן, בית המשפט אימץ את עמדת פקיד השומה לפיה העובד הזר אינו בעל מעמד של תושבות. את "שאלת התושבות" של עובד זר, יש לבחון לפי הוראות הדין המסדירות את מעמדם של אלו שזיקתם לארץ ארעית, בהתאם לחוק הכניסה לישראל וכן בהתאם לחוק עובדים זרים והקריטריונים שבהם. התוצאה היא שעובד זר, המועסק בישראל מכוח חוק עובדים זרים ומקבל היתר לשהייה מוגבלת בישראל על פי חוק הכניסה לישראל ? איננו תושב. [1] ראו עמוד 419 באוגדן חיקוקי מסים. [2] להרחבה בעניין החוק האמור ראו מ. כהן דיני עבודה (כרך ב') בהוצאת המכון למסים וליעוץ כלכלי בע"מ בעמוד 3601. [3] שר התעשיה המסחר והתעסוקה מוסמך להקים, בהסכמת שר האוצר, קרן לעובדים זרים. [4] ככלל, אדם המעסיק עובד במשק ביתו הפרטי במשך פחות מ-18 יום בחודש (למשל, עוזרת בית) פטור מלנכות לעובד מס במקור. [5] בתחולה מיום 2.12.2004, ס"ח 1963, 2.12.2004, 31. [6] ראו מ' כהן אוגדן "תכנוני מס" עמ' 1391 בנושא "העתקת העבודה לחו"ל" וכן באתר המשפטי מסטקס. [7] ראו מ' כהן דיני מסים בהוצאת המכון למסים וליעוץ כלכלי בע"מ עמוד 2121. [8] חשוב לציין, שבמקרה והעובד הזר (המשמש כקבלן משנה) אינו עוסק ואינו יכול להוציא חשבונית מס, על המשלם (שהוא עוסק) מעל סכום שנקבע לשלם בשיק שהוא חתום עליו ולרשום בו שהתשלום למוטב בלבד. זאת, מכוח סעיף 47א לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975. [9] יודגש, שהמבחן האם מתקיימים יחסי עובד מעביד בין הצדדים (וכנגזר מכך האם ההכנסה של המועסק היא הכנסה לפי סעיף 2(2) לפקודה) אינו תלוי בהגדרת הצדדים (להגדרה זו חשיבות מועטה בלבד), אלא המבחנים לקוחים מדיני העבודה. להרחבה בעניין זה ראו מ. כהן דיני מסים בהוצאת המכון למסים וליעוץ כלכלי בע"מ בעמוד 205 ואילך. [10] עמ"ה 1061/07 טלרום משאבי אנוש בע"מ נ' פ"ש ת"א 5 (27.11.08), האתר המשפטי מסטקס, שבו נידונה משמעות "תושב" לעניין חוק ההיטל. [11] ע"מ 37101-10-11 רצון ואח' נ' פקיד שומה (16.09.14), האתר המשפטי מסטקס. [12] סעיף 44(ב) לחוק ההיטל קובע: "44. הגדרות ופרשנות ... (ב) לכל מונח בפרק זה תהיה המשמעות הנודעת לו בפקודת מס הכנסה, אלא אם כן נאמר במפורש אחרת". הרשמה לקבלת חומרים מקצועיים בחינם ישירות למייל לחץ כאן מתוך אוגדני לקסיקון במסים פרטים לחץ כאן למעבר לאתר המחבר לחץ כאן נכתב על ידי מקור המאמר:אקדמיקס - ספריית המאמרים של ישראל http://www.academics.co.il

כל הזכויות שמורות © 2008 ACADEMICS
השימוש באתר בכפוף ל תנאי השימוש ומדיניות הפרטיות. התכנים באתר מופצים תחת רשיון קראייטיב קומונס - ייחוס-איסור יצירות נגזרות 3.0 Unported